פעם שניה של זה אני
זה שלי לא שלך.
הלב נצבט.
מה שתחליט
מה שתרצה.
לא כופה את עצמי במקום שלא רצויה.
חפשתי אצלך תפינה החמה
זה לא הלך, לא הסתדר, לא התקיים.
פעם שניה
זה שלי לא שלך
והכל טוב.
הרגש קיים...
חדרת עמוק
אולי עמוק מדי.
האם יש כזה דבר עמוק מדי?
זה שלי לא שלך....
כל כך רציתי להיות שם
להיות הכל בשבילך
וזה לא צלח.
לא שתפת, לא אמרת...
היית סגור בתוך בועה.
לא הבועה שלנו
לא הבועה שדיברנו,
בבועה שלך
בבועת היומיום מבלי לחלוק.
כל כך רציתי להיות חלק ממך
ולא צלח.
הלב נצבט, כואב.
חדרת כל כך עמוק.
החיוך על פני הוא חיוך שקרי
אך הוא החיוך שעוזר להתמודד.
כתבת זה שלי לא שלך ואפילו לא דרשת בשלומי
כנראה שזה חלק מהבועה.
השארתי לך מגילה,
המון כתוב ושום דבר לא זכה להתייחסות
זה שלך ולא שלי.
אז לוקחת את ששלי
ומודה על מה שנתת לי
על התחושה, ההרגשה, העצמה
כי זה שלי וישאר שלי.
גם כשלא היית, המתנתי, חכתי
הרגשתי מלאה ומצפה
הרגשתי מוגנת ועטופה.
זה שלי ולא שלך
משפט ענק שאקח להמשך חיי.
ואולי יום אחד...
כי אתה שם...