שישי הזייה ודמעות הצחוק עוד יורדות. האלכוהול זורם ואיתו סיפורים מחיי הזוגיות והאינטימיות של בינו לבינה.
4 זוגות וכל אחד פולט, מספר, חושף.
היא (אחת החברות) מספרת על מתנה שהחצי שלה קיבל, מתנת יומולדת מחברים לעבודה... צוחקת נבוכה ומתחילה לתאר קופסא עם כל מיני דברים "מוזרים" ואני יושבת וצוחקת... היא ממשיכה לתאר מנקודת המבט שלה. עיגול קשור, שוט סוסים, משהו לא ברור כמו קליפסים ואני צוחקת... האלכוהול עשה בגופי את שלו.
בקשנו ממנה להביא תקופסא, היא מביאה קופסא, פותחת וכל אחד מנסה לגעת, למשש, לנחש... השוט היה הכוכב... כולם רצו להתנסות (מתתי להסתובב להבליט ישבן ולתת להם תדבר האמיתי, אבל... חברים והחצי... אז התאפקתי עם ריר שנוזל בשפתיים וחוסר תחושת צריבה בישבן).
קשקושים קשקושים ניחושים מה כל דבר, האלכוהול המשיך לזרום בכוסות ולגוף ואני בטבעיות לקחתי תמושכות, סליחה את קופסאת ההפתעות לידי והתחלתי להסביר...😱😱😱. הלם, שקט בקהל... כולם מקשיבים, מצבטי הפטמות עם הפעמונים בקצה היה שבירת ההלם...התנועה עם האצבעות להקפיץ תפעמונים גרמה לכולם למזוג כוסית נוספת... גאנג, מחסום פה אני מסבירה, לא סתם כדור.... והקולר הוא מתנת הוקרה....יש לו משמעות או סתם לטיול ביתי.
תמה שעה וחצי של הסבר ללא הדגמה בלייף 🤣🤣🤣 ואז חברה שלי התמימות אומרת.. "רגע דיאנה אני לא מבינה, מגיל הטיפשעשרה את עם החצי שלך שיחייה, מהיכן כל הידע?"
נשבעת... לא מצמצתי, לא גמגמתי יישרתי מבט ואמרתי לה - ככה זה שקוראים הרבה.
והתחושה... או בעצם הרטיבות מהולה ברצון של כאן ועכשיו לחוות, לחוש, להרגיש תצריבה תכאב ....
הקופסא נארזה וחזרה למקומה היי שם למעלה בארון.
אמרו חכמינו - אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים.
