לפני 3 שנים. 11 במרץ 2021 בשעה 8:12
נכנסת, יושבת... קפה
מספרת לך על התחושות רגשות
ואתה מקשיב
בוחן אותי בעינייך
יודעת מה הן מביעות ומתעלמת.
זה לא שם. קבענו. לא ילך.
ידידות נטו. קפה. שיח. פורקן של מילים.
מדברת ואתה מקשיב.
מנסה לחבק... אל תיגע
זה יגלוש. אנחנו לא שם.
מורידה את ידייך.
אתה מכיר את חולשותי.
מכיר את כולי ככף ידך.
מבקשת גם לא לחבק.
תדבר, תאמר... תביע.
ואתה שותק ומבקש רק להקשיב.
תדבר.. תאמר ... תשתף שלא ארגיש לבד.
ואז מגיע תורך.
מספר ... המילים לא מפסיקות לזרום.
באתי מוצפת נפשית
וגליתי שגם אתה כמוני.
פורקן של מילים.
תשפוך חבר יקר, תאמר.
הקשבתי, לא דברתי.
נתתי למילים לצאת.
הזדהתי כמסתכלת במראה
כמי שמסתכלת במראה של עצמה.
דיברת אותי בלשון זכר.
ההרס העצמי. הלהיות דווקא במקום שפחות רצויים.
במקום שפחות רוצים אותנו.
להיות שם בכדי לנסות לכבוש. להצליח. לסמן תמטרה.
זה היה קפה של בוקר... לא יותר.