לפני 3 שנים. 4 באפריל 2021 בשעה 21:02
למה את כבויה?
אני לא ...
אני רואה בעינייך
משהו שם עצוב.
מחייכת.... הוא מכיר אותי, יודע.
שנתיים שאני אצלו.
בין מריחת הצבע, המבט במראה
שואל מה קרה?
מחייכת... הכל תקין משקרת.
מבולבלת עם עצמי
המצוי והרצוי באנדרלמוסיה.
נשאבת לאין בורחת מהיש.
מחייכת למראה ואומרת לו כמה הוא כשרוני.
