מדברים 5 שנים...
5 שנים של קשר
תקופה יותר תקופה פחות.
שיחות בנייד בוואצאפ
ותקופה של דממה.
הגעתי לעיר שלך,
הגעתי עם כל המשפחה ו...
ראית בפיסבוק תמונה.
שלחת לי הודעה... את כאן
חייב לראות אותך. חייב.
החצי ישן ואני משוטטת לי עם חברים.
שולח לי הודעה.."פנויה, אפשר להתקשר?"
"כן". התקשרת... וקבענו היכן להפגש בכדי
רק לומר שלום.
אני ידעתי שזה יהיה רק שלום ולא יותר,
אתה לחשת לי באוזן "תמשיכי איתי את הערב".
סרבתי, הבטחתי לאדון סוד שלי שרק שלו.
"מה שמת? מה זה הריח שעליך?"
התקרבת להריח, נסית להצמד לצוואר.
חייכתי, התרחקתי ונפרדתי ממך...
חברים מחכים לי... חייבת ללכת.
הסתובבתי והלכתי, מרגישה כמו בת טפשעשרה
מחוייכת...סוף כל סוף נפגשנו.
שלחת לי הודעה בלילה
"רוצה לראות אותך שוב"
"אתה נראה הרבה יותר טוב במציאות" כתבתי לך
ובאותה שורה "לילה טוב, הולכת לישו עייפה. נתראה בביקור הבא שלי בעיר שלך"
"לכי לישון אחרת אני אבוא להריח אותך" כתבת.
נשארתי עוד יומיים ... ללא תמונות בפייסבוק שלא תדע, לחא תיוגי מקום וללא הודעות.
כי ככה זה שמבטיחים לאדון סודי.