מנבכי הנשמה

ערב שקט, חשכה ונורה קטנה מאירה.

אתה ואני.

באתי ללטף, לחבק, לחזק,

באתי כי רציתי אותך.

אתה ממלא אותי, מעצים.

ואז נדלק האור, אור גדול ובהיר.

הנייד שלי עבר לידיך, 

תראי לי תניוד (נראה לי שככה קראת לזה) שלך,

תתמונות הכי ... שלך.

הפקרתי את הנייד שלי בידייך,

נתתי לך את הכספת שלי,

פתחתי בפניך את הספריה 

תמונה אחר תמונה....

זימה אחר זימה...

ומבטך היה דומם.

מי קיבל? למי שלחת?

ואני כולי במבוכה....

הפקדתי בידייך את העולם הסודי שלי,

פתחתי בפנייך ערוץ פתוח שטרם נפתח.

חשפתי בפניך את כל עולמי

ובזה נתתי לך את כנותי.

שוחחנו, הבהרנו, או יותר נכון הבהרת

קיבלתי, אישרתי, אני שם.

אני שם איתך, שלך, אצלך.

מסע אחר, מסע פתוח, מסע סגור.

מסע של שניים ללא מקבול.

נתתי בידייך את הספריה הסודית

ובזה פתחתי בפנייך את כל עולמי.