הריצוי כמעט תמיד בא מטראומות של העבר, הנטישות הפיזיות והנפשיות שעבר האדם בעבר, מהפגיעות שפגעו בו בהיותו ילד קטן, נער, נער מתבגר,
בחור וצעיר וכן הלאה, כל אותם גורמים אשר נטעו בו חרדה, תחושה שהוא לא שווה ולא אהוב ושאפשר לפגוע בו ובצדק, שהוא רע, שאפשר בצדק להתעלם ממנו, לבטל, לדחות ולמחוק אותו.
עוד בילדתו, בלי להבין זאת בהיותו ילד קטן, הוא למד ש-למה שאנו קוראים כאן ריצוי, היא הדרך לא להיות דחוי.
כלל לא מבחירתו הוא מתבגר וזה הופך להיות חלק האינטגרלי ממנו.
בהמשך החיים יש מקרים שזה נותן לו השראה ושאיפה גדולות וחזקות מאוד, רצון עז, התמדה, כוח רצון אדיר,
מאמץ עצום בתחומי יצירה מגוונת, אמנויות, מוזיקה, ציור, כתיבה, נגינה, למידה מגוונת בכל מה שרק אפשר, פסיכולוגיה, מדעים, ספורט וכושר ועוד.
שללא טראומות העבר, הוא לא היה כך.
ולא,
הוא לא מבקש להוכיח לאף אחד שום דבר.
הוא מבקש ליצור ולאהוב.
הציור שלי
