לפני 19 שנים. 19 בנובמבר 2005 בשעה 22:49
http://blog.tapuz.co.il/drmr/images/1260197_22.jpg
נזכרתי לא מזמן ב 2 ספרי ילדות אהובים.
ספרים לקטנים עם מוסר השכל לגדולים 😄
הספרון הראשון הוא "העץ הנדיב" מאת של סילברסטיין.
השני - "סיפורו של פרדיננד" מאת מונרו ליף.
נורא משונה איך שהיום הספרים מקבלים משמעות קצת אחרת. משמעות בדסמית.
כל אחד והאמת שלו אני מניח.
you say poteto, I say potato. you say tometo, I say tomato.
ב"עץ הנדיב" אני רואה את "השפחה האידאלית".
סיפור על נתינה ללא גבולות. נתינה טוטאלית.
כאילו כל קיומו של העץ הוא רק עבור אותו ילד. העץ שם את הילד לפני רצונותיו שלו עצמו.
ב"סיפורו של פרדיננד" אני רואה את עצמי - אדון קצת אחר (ומי שקרא יודע).
מה שיותר משונה זה איך ששני הספרים הללו מתחברים לסיפור אחד שלם.
איך פרדיננד מוצא את השלווה שלו לצידו של העץ.
האדון ושפחתו האהובה 😄