לפני 18 שנים. 19 בדצמבר 2005 בשעה 20:42
האדם נברא יחידי בעולמו ובודד היה: "ולאדם לא מצא עזר כנגדו".
"ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו".
האשה נבראה להיות לאדם לעזר כנגדו.
האשה ניצלה מעמדה זו לרעה ונתנה לאישה עמה ויאכל,
לכך היא נענשה מידה כנגד מידה.
"ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך".
מסביר הרמב"ן:
"שהעניש אותה שתהיה נכספת מאד אל בעלה,
ולא תחוש לצער ההריון והלידה, והוא יחזיק בה כשפחה,
ואין המנהג להיות העבד משתוקק לקנות אדון לעצמו,
אבל יברח ממנו ברצונו. והנה זה מידה כנגד מידה,
כי היא נתנה לאישה ויאכל במצוותה,
ונענשה שלא תהיה היא מצווה עליו עוד, והוא יצווה עליה כל רצונו".
הרד"ק, ר' דוד קמחי, פירש:
והוא ימשל בך - לצוות עלייך מה שירצה, כאדון לעבד.
ופירש רבנו בחיי בר אשר:
ומנהג העבד לברוח מן האדון...
גזר בזאת שתהיה משתוקקת לבעל להשתעבד לו בהפך מן המנהג...
שיהיה הבעל נגיד ומצ?וה עליה.
לדעת הרמב"ן העונש "אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" כפול.
ראשית, במישור מצוה ומצווה:
"ענשה שלא תהיה היא מצווה עליו עוד והוא יצווה עליה כל רצונו".
שנית, במישור היחס והקשר שבין איש לאשתו:
"שהעניש אותה שתהיה נכספת מאד אל בעלה".
עונש נוסף שנענשה האשה באותו יום בראשיתי והוא הראשון בפסוק:
"אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים".
http://blog.tapuz.co.il/drmr/images/1260197_29.jpg
