חבל.
פשוט חבל.
הכרתי מישהי ממש מקסימה. כבר הרבה זמן שזה לא קרה לי. מישהי ממש מתוקה.
זה הרגיש לי כ"כ טבעי איתה.
היא ממש נסיכה.
איך שראיתי תמונה שלה ישר עלה לי לראש השם "הנסיכה ליאה" משום מה.
יצאנו פעמיים.
כל פגישה הייתה ממש ארוכה.
6 שעות.
רבע יממה.
היא גם הרגישה כמוני. היא גם נהנתה.
אבל... וכאן מגיע ה"אבל" האכזרי...
שיחת טלפון.
אני שמח לשמוע ממנה.
"אני נהנתי... אבל אנחנו שונים האחד מהשני..................................."
אז?
אנשים שונים האחד מהשני.
זה כל היופי, כל אחד מביא מהעולם שלו לקשר.
אין לי מילים פתאום.
משהתחלנו להכיר דיברתי ודיברתי.
זה לא "מתאים" לי. אני טיפוס שקט. באמת. אבל איתה זה פשוט יצא לי, הרגיש לי טבעי.
חבל.
פשוט חבל.
נגמרו לי המילים. אני מרגיש שתקוע לי משהו בגרון.
הרגשתי את האביב איתה. הרגשתי טוב.
כן,
יופי.
ניסיתי להתאפק.
הדמעות הגיעו.
למה לא...
זין.
מקווה שתשני את דעתך, ממש היה לי טוב איתך,
ואני לא קונה את התירוץ הזה.
על מי אני עובד. היא לא קוראת את הבלוג. היא לא גולשת כמעט.
וגם אם כן, אז?
הגיחה לי לחיים בפתאומיות, ונעלמה באותה הצורה.
כ"כ עדינה. כ"כ מקסימה....
חבל.
לפני 18 שנים. 8 במאי 2006 בשעה 20:48