לפני 17 שנים. 20 בדצמבר 2006 בשעה 9:07
משיחות שיצא לי לערוך עם אנשים, ובעיקר עם נשים מהתחום, נתקלתי בלא מעט שפחות שהגיעו (משום מה) למסקנה שאני מחפש מישהי מחונכת כבר. מישהי שאולפה. העניין הוא שהן ראו רק את עצמן בעסק (תכונה שלפי דעתי כלל אינה "שפחתית"). לא חשבו קצת מעבר. קצת מסביב.
להיות שפחה, לפי דעתי, זה לא אומר שאת באה לקשר בראש קטן וזורקת הכל על הצד השני. שהוא ישבור ת`ראש. שהוא יחנך.
"אתה שולט, לא? אז זהו"...
כך ש - א` - ללא רצון, שום דבר לא יקרה. ללא רצון גם המדינה לא היתה קמה. המאמינים גורסים שאפילו לאל צריך לעזור. ללא רצון מצידך הוא לא יעזור לך.
ב` - וכאן אנחנו כבר יותר מתקרבים לנושא הפוסט - "דאדי דום" ו"אמא שפחה".
איימי בזמנו תרגמה (גם כאן) את המאמר של קנדרה, שעסק במערכת יחסים בדסמית הנקראת DaddyDom.
איך שמוסבר שם, לא מדובר בהפרש גילאים, פדופיליה או משחקי גיל... פשוט מאד מדובר בהרגשה.
את השיר "הולכת ממך" של שרון חזיז יצא לי לשמוע לפני לא מעט שנים, לפני שהתענייתי באופן מודע בבדסמ.
זה היה בין השירים הראשונים ששמעתי במערכת הסטריאו הראשונה (והיחידה) שלי (אם לא השיר הראשון).
מן הסתם, כאשר התחלתי להתעניין בבדסמ, שמתי לב לכל מיני ציטוטים, אימרות ואיזכורים כאלה ואחרים בסרטים ובשירים שרמזו בצורה כזו או אחרת על תחום השליטה. על בדסמ.
במשך תקופה לא קטנה היתה מאד תמוהה לי ההשוואה ששרון חזיז עשתה באומרה: "צר לי שנשבר לי, לא שפחתך או אמך"...
אבל אז...לפני מספר ימים, זה "הכה" אותי. הכל עניין של זוית ראיה, כמו ברשומה הקודמת.
יש המחפשים אחר מערכת יחסים בדסמית מסוג דאדידום, אבל יש שיחפשו בדיוק את ההפך. ולא, אני לא מרמז על היפוך במינים; לא אמא דומית... התפקידים הבדסמיים נשארים זהים ביחס למינים, התואר הוא זה שמשתנה. אמא שפחה.
שוב - לא מדובר בהפרשי גלאים (אם כי אני פתוח יחסית בנושא הגיל לכאן ולכאן). מדובר בהרגשה. מדובר בתפקיד. ה"אבא" או ה"אמא" זו רק מילה. מילה שבאה לתאר דמות דואגת, תומכת ומגינה. השפחה כאן באה ממקום שלם (שלם, לא מושלם. אף אחד הרי לא מושלם). היא מכירה בצורך שלה לדאוג לגבר שלה. לנהוג בצורה האמהית שכה טבועה בה. לתמוך בו ולגונן עליו מצד אחד, ולקבל את מרותו מצד שני. היא מודעת לכך שהוא אדם ככל אדם. אולי עבורה באופן פרטי הוא אל שהיא אוהבת לסגוד לו, אך אל אנושי לחלוטין, בשר ודם, והיא מודעת לכך שיש צורך לחזק אותו על מנת שיהיה חזק עבורה ויוכל להעניק לה כדרך אגב / או כפועל יוצא את מה שהיא זקוקה לו. שתי ישויות המתדלקות האחת את השניה.
או איך שלאה שבת כתבה ושרה בשירה "ירח בשמיים":
"אוהבת אותו, מוכנה להיות בשבילו
חזקה בשבילו, חלשה להיות בשבילו".
אני לא אומר שאני נעול דווקא על מערכת יחסים מסוג אבא דום או אמא שפחה. לדעתי בכל אחת מהן יש משהו קסום ואמיתי שהיה מתאים לי.
שוב, אני מוצא שאין הגדרה חד-משמעית שתפורה עליי.
הדבר היחידי שקבוע זה הרצון לאהוב ולהיות נאהב. לחיות את החיים עם מישהי מתאימה. להפרות האחד את השני, ולשרוד ביחד את הטוב וגם את הרע.
נכון לעת עתה בגיל 27+ זו נראת משימה בלתי אפשרית. ואני בהחלט מקווה להתבדות(!)