הרגעים האלו שהכול מסביב שקט...דממה שוררת.
נושמת את השקט הזה ומנסה לבלוע אותו.
מנסה להכניס אותו לתוכי, שיעטוף אותי מבפנים ובחוץ.
הכול שקט מסביב אבל אצלי בפנים רועש.
יש לי המולה בראש...הבזקי מחשבות...
המוח נזרק מדבר לדבר והגוף לא מצליח להיכנס לרגיעה.
עוצמת עיניים, נושמת עמוק...מדמיינת אותך ואותי.
מדמיינת אותי קשורה לעמוד, אתה מצליף בי...
מדמיינת את ההרגשה שלי ברגעים האלו...ההרגשה המוזרה הזו...
בהתחלה זה לחץ מהול בפחד שלא אצליח, שאשבר, ואז זה מפנה מקום להשלמה וקבלה, התמסרות לכאב ולתחושה, ניסיון להתרכז בכאן ועכשיו ולא לברוח למחשבות...
תנשמי, תנשפי, תקשיבי, תצייתי, תספגי, תכאבי, תשחררי, תבכי, תצחקי, תהיי.
וזה הרגע בסשן שבו שקט לי בראש...אולי אני רועשת כי צועקת או מייללת...אבל המוח שלי בזון אחר. הגוף שלי לא מעניין אותי.
לא אכפת לי אם הצמיגים בולטים, אם הסנטר מדלדל, אם השומנים רוטטים, השיער פרוע, הפרצוף אדום...
רק רוצה עוד, עוד מזה, עוד ממך, עוד משנינו, עוד מהצמוד, עוד מהעמוק, עוד מהחזק, עוד מהעדין, עוד מהאוהב...
ואז אתה מחזיר אותי לכאן ועכשיו ולפעמים אני עוד לא רוצה שזה יקרה ולפעמים אני צריכה שזה יקרה...
ואז אחרי הסשן , הסקס ואפטר קייר במיטה אנחנו הולכים להתקלח ואתה עוזר לי לשטוף ממני הכול ומנקה אותי...רגעים של קסם.
אתה המקור לרעש שלי, לשקט שלי, ללכלוך שבי, לניקיון שבי...
אתה המקור.
אתה.
