מחשבות מהלב

השמש רק התחילה לטפס מעל התריסים, שולחת קווים חמים של אור שחצו את החדר בשקט. היא התעוררה ראשונה. בלי מילים, רק מבט אליו, עדיין חצי ישן, עם הפנים השקועות בכרית והגוף החשוף למחצה מתחת לשמיכה הכבדה.

היא נשענה אליו, מרגישה את החום שלו נוגע לה בעור כמו גחל שנשאר חי בלילה. נשיקה קטנה על הכתף, עוד אחת על הצוואר. הוא זז קלות, ממלמל משהו חסר פשר. אבל הגוף שלו הבין לפניה – התגובה לא איחרה לבוא.

הבוקר, יותר מכל רגע אחר ביום, היה הזמן שלהם. בלי מסכות, בלי תכנונים, רק מגע ותחושת הרגע. היא החליקה עליו, כמו קפה חם שגולש לאט בתוך כוס חורפית. ידיים גיששו, שפתיים ליחשו. כל מה שקרה שם – היה תערובת של תשוקה, רכות, והרצון להחזיק את השקט הזה עוד רגע לפני שהעולם נכנס לחדר.

אחר כך, כשהקפה באמת נמזג, הם חייכו אחד לשנייה, כאילו כל מה שצריך להיאמר כבר נאמר.