|
|
|
לפעמים הטבע הקסום,
הים,
העוצמות והשקט, הניגודיות הזו,
יכולים לתת לנו, לנפש ולגוף, את האוויר שהם צריכים.
כמו שאומר השיר "לקחת פסק זמן ולא לחשוב, לשבת מול הים ולא לדאוג"...
תרשו לי לפרוק ולשתף 🖤
אני פוסט טראומתי בגלל מילואים שהתפרץ במלחמה הנוכחית והתחלתי להיות מלווה על ידי פסיכולוגית בחצי שנה האחרונה.
כמו שראיתם בבלוג, חוויתי מספר סשנים מדהימים של שיבארי שבאמת היו מופלאים, טובים, מעצימים ובריאים עם קשר מדהים ובריא בינינו שהוציא ממני רגשות חיוביים וטובים ומצאתי עולם ופרטנרית מדהימים!
לפני שבוע וחצי כשהייתי בטיול עם המשפחה חוויתי טריגר מאוד קשוח שהחזיר אותי לטראומה עצמה ומאז אני מאוד מעורער כך שבכל ציפייה או אכזבה מסשן מתקרב, אני בוכה לא מעט.
החלטתי שכרגע אני נאלץ להפסיק עם הסשנים עד שאני אצליח להתגבר על הטריגר שהציף אותי, ולתת למקום של הריפוי הנפשי מקום משלו ולהגיע לסשנים ולמפגשים בצורה הכי בריאה שיכולה להיות ולא לערב רגשות שליליים עם רגשות טובים ולהיות מוצף ממש.
נ.ב..זה אני לא נקשר עכשיו לא אומר שאני לא מחפש היכרויות שהן לא קשירה בהכרח...
עברו שבועיים וחצי מאז המפגש והסשן האחרון שלנו.
היה לי קשה בתחילת שבוע, ממגוון סיבות, אבל ככל שהימים לקראת הסשן התקרבו, כך הציפייה וההתרגשות עלו.
אמרתי לה מראש שאני ממש אשמח להרגיש כאב בסשן הנוכחי, אני רוצה לבחון את הגבול הזה.
הפעם הקדמתי והגעתי לפניה, לפנק אותה בשתייה שהיא אוהבת ובשוקולד מושלם🍫
ואז היא הגיעה, שבועיים וחצי של ציפייה התכנסו לרגע הזה, יפה כתמיד, עם החיוך, הרוגע והנוכחות שלא מפסיקים לדבק ולרגש🫠
קצת דיברנו, איך עברה על כל אחד מאיתנו התקופה האחרונה, ויאללה, להתחיל לעבוד😁
היא קנתה עוד חבלים חדשים, איי איי, איזה ריח מתוק וממכר יש להם.
התחלנו בקשירת טיקיי.
הידיים ננעלו לאחור, השכמות בלטו, וההרגשה שלי, של חוסר האונים הגיעה, כל כך התגעגעתי לזה, לכאב הזה😈
העיניים כוסו והחסך החושי שוב מוביל אותי לעולמות אחרים😇
החום, החיבוק והמגע שלה כל כך עושים לי טוב, מגע טהור!
היא השכיבה אותי על הבטן, קרני השמש ליטפו אותי, הרוח העבירה בי מגע נעים.
הרצפה הייתה עם חול, אבנים ואבק, ממש רציתי לשכב עליה, להרגיש על העור שלי את הכל!
ואז היא שלפה את הנר, התחילה להעביר אותו על הגוף שלי, להכין אותי לשעווה שעומדת להגיע🕯
אני שומע את הגפרורים נדלקים, לוקח נשימה עמוקה ואז זה מתחיל!!
השעווה הרותחת מטפטפת לי על הישבן, כמה כאב, כמה כיף!! אני גונח מכאב, מכווץ את הידיים, מחזיק לה חזק את היד, והיא אומרת לי לנשום עמוק, להכיל את הכאב, לנשום לתוכו.
וואוו, איזו תחושה נעימה וכואבת!
לאט לאט היא מלטפת, מחבקת, ונמצאת שם בשבילי, מכילה אותי, את הכאב שלי🥰
הידיים התחילו להירדם ולכן היא התירה את החבלים, הבטן שלי הייתה מלוכלכת מכל החול, איזו תחושה מענגת של השפלה ושל טבע.
אכלנו קצת שוקולד להעלות את הסוכר בגוף.
ישבנו, דיברנו ונהנינו מהרגע.
ביקשתי ממנה גם הפעם שאני רוצה סשן נוסף, היא כמובן לא יכולה לסרב כשמבקשים ממנה כזה יפה לקשור🫠.
החבלים שוב היו עלי, היא ממש תפרה לי בגד מחבלים, כל כך אסתטי ויפה, היא כל כך מוכשרת!!
לבקשתי, הידיים היו מעל הראש, מתחננות להרגיש את חוסר האונים, העיניים מכוסות, ואני נכנס לתוך האופוריה המוכרת, לשקט העצמי שלי. החיבוק שלה, החום שלה והנוכחות שלה כל כך עוזרים לי, כל כך נעימים לי.
אז שוב, כמו שכתבתי לך, תודה רבה על שזכיתי להכיר אותך, תודה על החוויה והאמון שאת נותנת בי, ותודה הכי גדולה על מי שאת👸🌈🦋
בימים הקרובים אנחנו אמורים לעשות סשן נוסף!
ממש מחכה לזה, ולמפגש ולחיבוק איתה.
הגעגוע מתחילת השבוע הופך לפרפרים יפים ומתוקים, בכל צבעי הקשת.🌈🦋
השיר הבא מוקדש לך:
תחושות מהסשן- בהמשך😉
מסקנה שלי מהשבוע:
אל תסעו לאילת בחום הזה🥵🥵
לפעמים צריך לתת לגוף ולנפש את המנוחה שהם צריכים.
גם אם זה אומר לעצור לרגע ולנוח😇
כבר שבועיים שלא הרגשתי את החבלים, את הכאב, ההתמסרות, שחרור השליטה ואת הפרפרים בכל הגוף לפני ובזמן הסשן והאופוריה שבאה אחריו...
הקושי הוא פיזי, מנטלי, מיני.
ממש ממש חסר לי...💔
אתמול זה קרה שוב, החבלים עטפו אותי....🥰
קבענו להיפגש במיקום מהמם, מבנה עתיק ויפה, שבו אוכל להתמסר לחבלים והיא תוכל להעניק לי אותם, הקדמתי והגעתי לפניה, ההתרגשות והרצון לחוות את החבלים שוב הייתה יותר חזקה ממני, אבל יצא והגורל הביא לשם אנשים נוספים, אז החלטנו לשנות מיקום ולחזור למקום היפהפיה מהסשן הקודם.
ביקשתי ממנה שאני רוצה להרגיש את החבלים ממש עלי, על העור, היא הסכימה.
הורדתי חולצה ונשארתי עם מכנסיים קצרים.
היה כבר ערב, השמש בדיוק שקעה כשהתחלנו לעבוד עם החבלים.
היא הציעה לשים מוזיקה נעימה ברקע, מוזיקה שתכניס אותנו למוד ולתחושות המיוחדות האלה.
היא התחילה לעטוף את הרגליים שלי עם החבלים, כל כך התגעגעתי אליהם ולריח המתוק שלהם....
לאחר מכן היא רצתה לחזור לקשירה שעשינו פעם קודמת, בה הידיים קשורות מקדימה... מיד הסכמתי, זו הקשירה שהכניסה אותי לספייס המטורף מהפעם שעברה.
בגלל שהייתי קשור ברגליים, היא עזרה לי לקום, היציבות שלי לא הייתה טובה בגלל שאני קשור, אבל ביקשתי ממנה לא לשחרר את החבלים מהרגלים, רציתי להרגיש את הכאב של השרירים ברגליים שמתאמצים לשמור על איזון.
היא התחילה לעטוף אותי לאט לאט עם החבלים ובו בזמן עם הידיים והגוף שלה, הנוכחות שלה משרה בי כל כך הרבה ביטחון, רוגע והתמסרות.
העיניים שלי כוסו שוב כדי להעצים את התחושות.
הקשירה הייתה מדהימה!!
בגלל חוסר היציבות היא החליטה להמשיך עם החבל לכיוון התקרה, כך שאני אהיה חצי תלוי.
פה ממש הצלחתי להתמסר לחבל, לדעת שיש משהו שעוטף אותי ומחזיק אותי, ויותר מכך- שיש מישהי שרואה ודואגת לי ומעניקה לי כל כך הרבה....
פשוט נמסתי לתוך התחושה שהחבל מחזיק אותי ושומר עלי מליפול.
אופוריה מתוקה!😊
גם פה, כמו בסשן הראשון, היא חיבקה, דאגה, הראש שלי שוב הרגיש שהוא צריך להיות קרוב אליה, למצוא את הדמות שאפשר להישען עליה ברגע הכל כך אינטימי הזה.
שמתי עליה ראש והיא חיבקה, ליטפה- הראש שלי היה במקום אחר, בעולם משלי, הנשימות שלה ושלי התאחדו במקצב זהה, היה כל כך מהנה!
לאחר הקשירה כשהחבלים ירדו ממני, היא טפטפה עלי שעווה.
לא ידעתי את רמת הכאב שאני יכול להכיל, אבל ניסיתי בכל זאת כי אני מגיע פתוח לנסות ולחוות.
וואווו!! איזו תחושה כואבת ונעימה זו הייתה, השעווה טפטפה עלי, אני גונח מכאב וכל כך נהנה מזה!!!
לאחר מכן האפטקר הכיל המון, חום ומגע (וקצת סוכר בריא😊).
היה כל כך טהור!! רציתי שיימשך עוד ועוד ולא להפסיק לעולם......
תודה לך אהובה שגם הפעם הענקת לי את התחושות והרגעים המיוחדים האלה🖤❤️
אז אחרי כמה התכתבויות שהיו לנו, החלטנו להיפגש ולתרגל שיבארי.
הגבולות והכללים נקבעו מראש לשנינו.
אני בהתרגשות שיא כבר כמה ימים בציפייה לחוות את הסשן הראשון שלי, להרגיש את החבלים שנכרכים סביבי ואת היכולת והרצון פשוט לשחרר הכל!
נפגשנו בלוקיישן מדהים!!!התחלנו עם קצת שיחה רגילה, ובשלב מסויים החלטנו להתחיל בסשן.
החבלים לאט לאט התחילו לעטוף אותי, מהידיים הקשורות מאחור ועד לחיבוק החבל סביב בית החזה שלי ההרגשה הייתה שהחבלים נותנים לי המון אוויר ונשימה.
במהלך הסשן היא דאגה לי, נתנה לי ביטחון שהיא שם עבורי והתעניינה כל הזמן במצב שלי.
לאחר הסשן, בשלב האפטר קר היא פשוט דאגה לעטוף אותי, לחבק, ולהיות שם עבורי.
ההרגשה של הסימנים של החבלים על הידיים היו מדהימים, כמו ציור אומנותי.
המשכנו לדבר, סיפרתי לה עוד עלי ועל הבדסמ שלי והיא שיתפה קצת משלה.
הרגשתי שאני ממש רוצה עוד סשן, להרגיש שוב את החבלים ואת השחרור.
היא הסכימה לסשן נוסף.
החבלים שוב עטפו את הידיים רק שהפעם הן היו מקדימה, כאילו מתחננות לקבל את החבל סביבם, לאט לאט החבל נכרך שוב, רק שהפעם העיניים שלי היו מכוסות, התחלתי להרגיש שאני מרחף ונמצא בעולם מקביל משוחרר מכל שליטה בגוף ובנפש.שחרור שליטה מוחלט, לתת לחבלים פשוט לחבק את כולי, מהידיים ועד הרגליים. הייתי באופוריה.
גם בסשן הזה, היא הייתה שם עבורי- חיבקה, ליטפה, הרגישה וראתה את התחושות גוף שלי וידעה לתת לי את החיבוק שכל כך הייתי צריך. הישרתה הרגשת ביטחון עצומה.
ממש הייתי בספייס מטורף.
באמת לא חשבתי שאני ככה ארגיש עם החבלים.
ומודה לה שהיא העבירה אותי את הסשנים האלה, שזכיתי לחוות את החבלים, ובתקווה שלא בפעם האחרונה.
אני זכיתי לקבל, תודה לך 🖤❤️
לפעמים כשאפשר לעבוד מהבית, יש דרך לעשות את העבודה יותר מעניינת...ולא חייבים לתת חשבון יותר מידי😈
יאללה...ננסה להתרכז 😉
