לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 21:42
את כבר פה.
הגעת.
כי אמרתי.
כי הבטחת.
אני יודע שאת כבר במעלה המדרגות,
והכל אצלי מתחיל להשתולל.
הדופק, הנשימה, חוש, הטעם הריח כבר מדמיינים אותך.
אני פותח לך לפני שהספקת להקיש בדלת, אוחז בידך ומושך אותך פנימה, ישר אלי . לזרועותי.
עוטף חזק. מחבק, סוחט.
מדביק נשיקה ומשחרר אוויר.
הגעת.
"רוצה לשתות?"
"בוא מכות, אני אקרע אותך!!!"
את משיבה במבט מתריס.
"מת, אני גומרת אותך..."
מחייכת.
ואני מתחיל להרגיש את העקצוץ. בידיים, בחזה, במפשעה.
סטירה קלה להתרסה, ואני אוחז ביידיך.
"באמת? "
"בואי ".
הרפתי והלכתי לחדר השינה.
"את יודעת שאין לך סיכוי, נכון? "
את מנסה להגיע לפנים שלי אבל אני תופס אותך ומשכיב אותך על המיטה.
ידייך מעל ראשך אחוזות ביד אחת שלי.
השנייה, סוטרת קלות, מטרידה,
מלטפת את פנייך, אוחזת בצווארך.
"את מוזמנת לנסות ", אני מפציר בך.
"נו..."
את מנסה,
יש לך כוח, יאמר לזכותך, התאמצתי.
התגלגלנו, הצלחת אפילו לסטור לי ולתת לי ביס קטן.
זה מדליק אותי יותר,
בזמן שאני מכסה את פיך בנשיקה רטובה וארוכה, את משתתקת.
אני לוחש לך באוזן,
"יש חוק חדש היום "
עינייך נפערו, בציפייה, בפליאה, בסקרנות מחרמנת.
"לא משנה מה, אסור לך לצעוק"
יללה. פשוט יללת,
"אבל...."
"אין אבל, אסור. "
"ואם...."
"אז אני אאלץ להשתיק אותך...."
החיוך שנמרח על פנייך סיים את העניין.
תולש ממך את החולצה והחזיה ביחד.
התחתונים עפו לקצה השני של החדר.
החצאית.... אני לא ממש זוכר....
נשכב לידך,
צמוד.
נושם באוזנך.
יד בשיער,
השנייה מטיילת.
לחזה, מסביב לפטמות,
מלטף,
צובט.
ממשיך לבטן. מחליק את האצבעות, מלטף, את הטבור, המותניים.
מרחף בין רגליך,
נוגע-לא נוגע,
מירך לירך....
ואת מתכווצת,
בכבדות נושמת,
נושכת שפתיים,
כשאני בין רגליך נוגע.
מרגיש את החום, הרטיבות.
נכנס, מענג, מסתכל בעינייך. נלחם בך מתפתלת.
המבט שלך, יוצא ונכנס מהמציאות כשאת נלחמת לא לצרוח כשאת גומרת.
מטפס מעליך, מפשק את רגליך.
כמעט ונכנס, עוצר.
מסתכל לך בעיניים,
"אסור לך לצעוק"
וחודר באחת לתוכך.
נשימתך נעתקת לרגע,
הגוף מתמסר, העיניים רצות...
אני ממשיך, שוב ושוב, אוחז אותך, מטלטל, מחבר, שוקע בהתמסרות הטוטאלית שלך אלי.
נוגע בפניך, בשפתייך.....
"את צריכה עזרה נכון מותק שלי? "
את מהנהנת במבוכה, ועונה בלחישה.
אני מגביר את הקצב, מניח יד על פיך, השניה מאחורי העורף.
"מותר לך לצעוק עכשיו"
🤍😈🤍
