לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Night Fury

חוויות, פנטזיות וכל מה שביניהם.
לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 21:48

לא מדברים היום.
עד שניפגש.
רק הודעות....

אז הקלטנו.
כל היום זימה.
הנייד כמעט נשרף,
והגוף בער.

כל היום.

הזמן לא עובר,
ואני מחכה. בלהט, בציפייה.
לדעת שאת כבר בדרך.

לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 21:47

היין
קר
הנרות
כבר דולקים

עשיתי
קניות.
כמה
דברים.

כל היום
הודעות
מלאות
בזימה.

לא יכול
לחכות כבר
לערב
שבא .

מתי
כבר
תגיעי
נו, מה השעה.

מטפס
הקירות
נגמרו
זעקה

הפעם
יש
צעצועים
חדשים

וחייכת
ויללת
ואנחנו
זורמים.

המשחק
מרגש
ראשוני
וחדש.

אין גבול
לריגוש
אקסטזה
ממש

בכיסוי
עיניים
רצועה
וקולר

גורת
חתולים
לבנה
על הכר.

והסקס
במהלך
המשחק
מלהיט

מהפנט
בתולי
וחזק
בו זמנית

ושוכבים
אחרי
מחובקים
נשימות

ודמעות
של
ריגוש
מציפות

ממלאות את מעט החלל שנותר ביננו.

🖤🖤🖤

לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 21:47

שעות אני יכול לגעת בך.

ללטף בעדינות את כל גופך החלק, הנשי, המהמם.
מילימטר אחרי מילימטר.
שעות.
את הפנים המושלמת שלך, שזזות בתוך כף ידי.
את הצוואר החלק והענוג שלך.

לחפון את שדייך, להעביר את האצבעות, מסביב לעטרה, בעדינות מרחפת, לצבוט קלות את הפיטמה.
למשוך.
לנשק אותך, בכל מקום, ללקק ולמצוץ.
לשמוע אותך גונחת, מייללת, ממלמלת.
בין רגליך,
נוגע, מלטף, חודר.
מרגיש אותך, חמה, רטובה, נוזלת..

אני אוהב להביא אותך לשיאים.
חדשים.
כל פעם.
זה מעיף אותי לשמיים.
לראות אותך משפריצה,
מתפתלת.
צורחת.

בואי, כל יום.
לא אכפת לי להחליף מצעים.

אין לי מספיק ממך, ולעולם גם לא יהיה.

וכשאני בתוכך, גם את, נכנסת אלי. ושנינו אחד.
הגבולות נמתחים, מחסומים נשברים.
מאפשרים אחד לשני, לשחרר, להשתחרר, לפרוס כנפיים בלי חשש, רק אהבה.
את מרגשת אותי בעוצמות כאלה שאני כמו נרקומן כשאת לא לידי.

את גורמת לי להרגיש כמו מלך העולם, את נותנת לי להרגיש הכי גבר, הכי נאהב, הכי הכי.
את.
איתך אני בו זמנית ילד ביישן וחיית טרף.
חבר טוב ומאהב.
בא לי הכל איתך.
אותך.

כבר לחשתי לך באוזן היום?

בואי.

🖤🤍🖤

לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 21:46

כמו ילדים
כאילו
תמימים.

כמו ילדים
מגלים,
מנסים.

שתי נשמות
נפגשו
עידנים.

מכירים מחדש
עולמות
מתגלים.

כמו בסיפור
אגדה
וקסמים.

שני ילדים.
מחדש.
אוהבים.

כמו אהבה ראשונה
עם נסיון חיים

🤍🖤🤍

לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 21:46

הלילה
כבר
יורד
אפל.

אצלי
הדופק
כבר
משתולל.

המגע
מתגנב
נוגע
בלב.

הריח
מזדחל
מזכיר
אוהב.

הצליל
שלך
במוחי
הוא זועק.

לנשק
לחבק
ללקק
לפרק.

להרים
להניף
להורות
את שלי.

לך
מחכה
משתגע
אני.

ובאת
התנפלתי
תבעתי
אותך.

בנשיקה
בחיבוק
ומתחיל
המשחק.

העיניים
קשורות
הדופק
הולם

שנינו
אנחנו
ביחד
נושם.

מלאת
בטחון
פליאה
וריגוש.

מאפשרת
לגבול
ללכת
לחוש.

לנפש
הגענו
התחברנו
עמוק.

באמצע
אפילו
עצרנו
לצחוק.

איחוד
שמחה
התרגשות
דמעות.

ליטופים
מאבק
יללות
ושריטות.

עוצמה
עדינות
נמרים
חתולות.

להכל
נגיע
נתקדם
ברמות.

מה?
כבר הולכת?
הרקיע
כחול.

להתראות
אהובה
בוכה
כמו גדול.

🖤🤍🖤

לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 21:45

כבר
מגיעה
מוכן
לכבודך.

הבית
היין
נרות
מחייך.

החדר
מואר
מרצד
ונעים.

השוט
הכיסוי
כולם
מוכנים.

על ארבע
עומדת
ישבן
למרומים.

היד
מלטפת
מגע
לא תמים

משיכה
בשיער
החדרת
אצבעות.

התפתלות
גניחה
רטיבות
וצרחות.

נכנס.
ויוצא.
נסחף
תהומות.

לוחש
באוזנך
לגופך
הוראות.

יוצא
מסתובב
מסביבך
האדון.

בקפידה
בוחר
הכלי
הראשון.

השני
השלישי
אביזר
טירוף.

הצלפות
חדירות
צעקות
כישוף.

ונרגענו
נרגעת
נשמת
וחייכת.

ושוב
העולם
חזר
ולאט.

🖤😈🖤

לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 21:45

לא רוצה.
לא יכול.
להוריד ממך את הידיים. את עצמי.

לא יכול לשחרר.

אין לנו זמן.
אף פעם לא מספיק.
תמיד נגמר מהר.
תמיד צריך להפסיק.

בשביל מה כל הדיבורים?
תגידי לי.
נדבר כשאנחנו רחוקים, נתכתב.
נשלח יונת דואר.
יש טכנולוגיה.

כשאנחנו יחד,
אני רוצה אותך.
את הנוכחות שלך.
את הנפש,
הנשמה שלך.

לראות אותך,
דרך כל הקליפות של החיים.
את השיגרה נשאיר בחוץ, ורק אנחנו נשאר בפנים.

את!
להעביר את אצבעותיי,
על פנייך,
על שפתייך.

ללטף בעדינות,
את הלחי,
הצוואר,
מאחורי תנוכי האוזניים.

לעטוף את את העורף, ולהרגיש אותך נדרכת, את נשימתך, נעצרת לרגע ואז ממשיכה. בכמיהה.

להניח את כף ידי על פניך ולהרגיש איך את מתלטפת בה.
נלחצת כנגדה,
מתמסרת למגע שלי.

ממש מגרגרת כמו חתולה.
את הגורה שלי.

מחליקה את היד לפה, מלקקת לי את האצבעות, מוצצת קצת, מתגרה.
מגרה.

לאחוז בשערך וללחוש לך באוזן,
"אני רוצה אותך. עכשיו. תמיד".

כשהגוף שלנו צמוד, מחובר.
ואת ממלמלת,
מיללת.

מכור למגע שלך,
לריח.
הטעם שלך משכר אותי והצלילים שאת מוציאה משגעים אצלי את כל המערכת.

את!
ללטף כל חלק בגופך העירום, ואז לקחת עליו בעלות.

לראות אותך מאבדת שליטה.
על הפה,
על הגוף,
על עצמך.

לקחת ממך את השליטה,
ולהעניק לך את כל מה שתמיד רצית.
חופשייה.
מתענגת.

כשאני נוגע בך,
את עפה לשמים. ואני ממריא איתך.

כשאני לוקח אותך,
הכל מתפוצץ.
בנוזלים.
בצבעים.

הזמן נמרח.
כלא קיים.
ורק שנינו,
לבד בעולם.

כשאת מתמסרת,
והגבול נמתח,
אין הרגשה עילאית מזו.

עוד ועוד,
רק עוד ועוד.

ממני.
ממך.

🖤🤍🖤

לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 21:45

הי, מה נשמע?
זה אני.
רוצים לשמוע סיפור?
עלי?
אמיתי. חשיפה!
אז,
פעם הייתי שמן.
בגוף ובמוח.
30 קילו יותר מהיום, בחיי הבוגרים, וכילד,
תמיד עגול. שמנמן.
ירדתי, עליתי, שמרתי. נשקלתי.
סיוט. כל החיים.
לא שמן,
מלא.
היו משכנעים אותי הקרובים...חחח
והשאר?
כמה צחקתו?
הציקו?
השפילו?
שנים.
נלחמתי בדימוי עצמי נמוך. אפסי.
למרות שבתור ילד הייתי מקובל, אבל לא בטופ, ההרגשה בפנים, תמיד היתה לא טובה.
לפעמים הצלחתי לשמור על נוכחות, על חזות יציבה, עם בטחון, אבל בפנים, פחדתי מכל דבר. מכל הערה, מכל גיחוך.
שנים נלחמתי.
עם עצמי. בעצמי.
תמיד הייתי הולך כשהבטן מוכנסת.

הרבה שנים הייתי יציב במשקל, קצת לפה, קצת לשם.
15 קילו מעל מה שאני היום.
עדיין, הייתי עובר ליד מראה, ולא מכיר.
הפנים, לא התאימו לי. הגוף, לא אהוב.
אבל לא ממש הצלחתי לשנות. דפוסי חשיבה ודפוסי התנהגות.

עצלנות, החיים, סיפורים ותירוצים.
פציעות, מחלות, תאונות.
הכל היה לי.
התלבשתי יפה, מחמיא, אבל עדיין,
הבטן, התחת, המוח.
מודעות עצמית גבוהה מדי, וביקורתית מדי.
בשילוב עם נישואים ארוכים שלא צלחו, השנים האחרונות היו מאתגרות מאוד. מדי.
בדיעבד, גיליתי שהלכתי לאיבוד. איבדתי את עצמי.
משפחה, מכרים, חברים, כולם אמרו לי שנעלמתי.
שנהייתי עצוב, לא מצחיק כמו פעם, צל.

השינוי הגיע במפתיע.
חבר הביא אותי לאימון נסיון בקראטה, והחלפתי עבודה באותו השבוע.
בגלל העבודה, שיניתי הרגלי תזונה,
והקראטה,
זה סיפור אהבה.
התחלתי להתפתח מנטלית, גיליתי דברים על עצמי. בעצמי.
שברתי מחסומים, ניצחתי שדים והגוף שלי השתנה לאורך הזמן ללא הכר.
זה לא תהליך מידי, אבל כל כמה חודשים פתאום שמתי לב לשינויים. והם מדהימים.
שוב, גם פיזית וגם התנהגותית.
קיבלתי על עצמי את הדרך. מסע.
התחזקתי. נכנסתי לכושר.
גיליתי שאני יכול להתמיד.
בארבע שנים ירדו ממני 15 קילו.
אני עובד קשה.
6 שעות אימון בשבוע. מכות רצח לפעמים. עומסים אדירים.
נהנה מכל שנייה ושנייה שאני נסחט שם.
מלחמה יומיומית בפיתויים וג'אנק.
אבל זה עובד לי.
וכן....אני חי על במבה.

בחיים לא הרגשתי טוב יותר.
אז לכל אלה, שמנסים להוציא את הרוח מהמפרשים, לבאס, "למה אתה צריך את זה?"
קפצו לי!
הלואי ויכולתם.
כמוני.
אחרי יום עבודה, ליסוע 50 דקות, להתאמן 3 שעות ברצף ולחזור בעשר וחצי הביתה. בכיף!!!
אולי גם לצאת אח"כ.

לחטוף פיצוצים, לשבור מחסומי סיבולת וגם חלקים בגוף לפעמים, להזיע את הנשמה ולחייך תוך כדי.
לא, תעדיפו לשבת בסלון. הרי יש הישרדות... חחח
אז כן.
פעם,
הייתי שמן.
מסכן.
בגוף ובמוח.
קטן ומוקטן.
עייף וכבוי.

היום,
אין זכר לצל ההוא שהיה.
הוא גדל וצמח והואר.

עם כל המשברים, אני מרגיש הכי חזק, הכי בריא, הכי סקסי והכי מוצלח שיש.

לא.
מעלה.
במשקל!!!!

מי שלא מתאים לו, שלא יסתכל.
🖤

לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 21:44

יושב.
כותב.
סיפורים של הלב.

נעים.
מרגש.
לפעמים גם כואב.

חוויות.
רצונות.
ציפיות למכביר.

סודות מוארים.
אפלים.
לא מסתיר.

את הנפש.
פורק.
חושף לעולם.

מפנה מקום.
פורק.
משתף.

לא נחסם.

הדמעות.
הן יורדות.
ללא הפרעה.

תהליך.
של זיקוק.
של טיהור.

אהבה.

יש לי.
דרך.
אותי לחזק.

לשבור.
לרוקן.
את עצמי.

לפרק.

לראות.
להבין.
לקבל.

לשחרר.

לבחור מלחמות.
ללמוד לוותר.

להרכין.
לעמוד.
לחבק.
לשמור.

ללמוד.
ללמד.
להישמר.
יעבור.

החיים.
המסע.
קדימה.
לנדוד.

לחיות.
את הדרך.
את הלב.
לענוד.
🖤🤍🖤

לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 21:44

הכל.
מלא זימה.
בגללך.

שום דבר.
לא תמים
בהשראתך.

מנוצה.
ועד ממותה.
הכל מוכתם.

חפצים.
מקומות.
אין תמימות בעולם.

מסתכל.
כף מעץ..
אח, איזה פליק.

דגדודים.
ליטופים.
זה מדליק.

לא משנה,
איפה.
ואיך.

עליך זומם.
מחשבות.
מתהפך.

כל דבר.
כל מקום.
ובמוחי, רק זימה.

מחשבות.
חזיונות.
חלומות ביממה.

והפעם?
מה הגבול?
יישבר?

נשתגע.
ביחד.
איזה קפיץ ישתחרר?

כאב?
כן?
אולי לא?

משחקים?
תפקידים?
חבלים?

מה לא?

ספנקים.
עד ספייס.
חניקות.

זה חלום.

נראה הפעם.
תגיעי.
היום!

המבט.
זיכרון.
כל כך מתאפק.

בשבילו.
בשבילך.
הכל ימחק.


שום דבר לא תמים!
אבל הכל טהור
🤍❤🤍