לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 21:53
חיכיתי ימים, דקות ושניות.
את כולם ספרתי, גם את השעות.
ילד, ילדה
נער, נערה
גבר, אישה
טורפים, מלטפים.
מתחכחים, מתאחדים.
לטרוף אותך במבט ובשיניים.
לחדור אליך ולהסתכל לך בעיניים.
לשמוע אותך גונחת, צועקת.
מתחננת לעוד.
לא מסופקת.
שלא אצא ממך
מזהירה.
מטורף מריגוש משנה התנוחה.
לא מפסיקה להרטיב, להשפריץ.
נוטפת עלי ואני רק מאיץ.
לא ניתן להפסיק, עוד ועוד רק רוצים.
משתלט עליך.
מבחוץ, מבפנים.
חזק ועדין, מהר ורגוע.
הכל מהכל והסוף לא קבוע.
את שלי, בשבילי, בשבילך לעולמים.
רוצה להיות בך, בכל החורים.
איתך הזמן נעצר,
הפנטזיה חוגגת.
היקום נעלם, רק אנחנו ברטט.
הגבולות נמתחים כשאת אלי מתמסרת.
רק את ואני והמוסיקה דוהרת.
הנר מרצד מראות חטופים.
של גוף מהמם, מבטים מתרגשים.
אחרי הכל מוצאים שקט ביחד.
חבוקים משולבים שוכבים ללא יעד.
מדברים בלי מילים, מעבירים מחשבות.
מתחילים געגוע כשהשפתיים דבוקות.
🖤🔥🖤