לפני 3 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 21:58
את באה לבד כדי שאקח בכח.
את באה אלי, להתמסר ולצרוח.
את באה כדי שאגע, שאסעיר.
את באה כדי שאת האש השחורה בך אבעיר.
את באה אלי שאוהב ואכאיב.
את באה אלי שאחנוק, שאמשוך, שירטיב.
את באה לשמוע מילות אהבה,
באה למלא כל ציווי, כל פקודה.
את שלי, לא כמו חפץ, את שלי כמו אוצר.
את שלי להרכיב, לנפץ, להרים מעפר.
כל מה שאגיד ואחפוץ , תעשי.
בלי לשאול, בלי לחשוב, בלי לדעת.
שלי.
מתוך אהבה וכאב נשחה בבריכה אפלה.
של תשוקה וסיפוק וחמלה ודמעה.
לתת ולקחת זה אותו הדבר.
למעלה למטה כלום לא נשאר.
לרצות ולרצות הם זוג אוהבים.
ביחד מהשאול עד אחרון הרקיעים.
נסחפים עם מבט משתאה של פליאה,
לעוד שיא, עוד חומה, התנפצה התיקרה.
וככה יושב, וחושב מייחל.
מתי כבר יגיע אותו יום, אותו ליל.
🖤🔥🖤