לפני 3 שנים. 23 בנובמבר 2020 בשעה 6:22
בוכה.
בוכה עליך.
עלינו.
עלי.
בוכה את נשמתי, והדמעות לא מפסיקות.
במקום לשטוף הן מזינות.
אין פרופורציות כשהלב מרוסק.
לב מלא מתפוצץ בעוצמה.
לב אוהב מתנפץ לאבקה.
פיניתי בלב מקום, סגור ומאובק .
אזור שהיה נעול ומנותק.
מלאת את כולו, בלי צורך לעוד.
שלך, בשבילך לשלוט שם בהוד.
היית שם מלכה יחידה, רוממה.
ללא תחרות, ללא סכנה.
ועכשיו, הפינה נותרה אפלה וקרה.
סדוקה ושבורה, בודדה וזרה.
נשארתי אני והמון חלומות.
עליך, עלינו עלי.....בדמעות.
🖤💔🖤
