לפני 3 שנים. 14 בפברואר 2021 בשעה 17:07
את מגיעה והולכת.
מסתכל מהמרפסת.
נפרדנו בחיבוק, בדמעה. בנשיקה רכה.
תמיד את איתי,
בתוכי, בקרביי.
מרחפת איתי,
משגיחה מעלי.
לפעמים,
מנהיגה שדים בחיי.
לעיתים,
טהורה כמלאך לרגליי.
מוציאה ממני הכל,
אהבה וכאב במחול.
תמיד במוחי, בליבי, מחשבתי.
סוערת, גועשת חיה אותי.
סוערת, שוככת, צועקת אילמת.
בגופי, מעבירה רטט שלהבת.
הדופק גובר, הלחץ נבנה.
מנסה לדמיין את הפעם הבאה.
מה יהיה?
איך?
תמיד אהבה.
בועה של קסם, עטופה באין ספור שכבות של קירבה.
מגלים, מבינים, מה הוא נכון.
לרצות, לספק, לתת עוצמה וביטחון .
בין הליטופים למבטי השדים.
יש מקום מיוחד, רק לשנינו.
שני ילדים אבודים.
🖤🐲🖤