לפני 3 שנים. 18 באפריל 2021 בשעה 2:50
בעין הסערה יושב.
שקט רועם אורב.
דממה מחרישת אוזניים.
מסביב, מערבולות בשמיים.
רוחות , סוערות, גועשות.
סערות מתערבלות, ללא הרף מכות.
העולם רוגש.
לוחץ.
סוגר.
שרוע בחושך.
צולל,
חופר.
באפילה שבי מטייל,
דרך עננים, עפר, אפר וצל.
דרך מעמקים שחורים, מבעד טשטוש הדמעות.
מנסה לבקש, לחפש, לקבל תובנות.
בין הגלים השחורים, לטלטולי הרוחות.
בין הרגשה אפורה,
לסערת רגשות.
הופעת את פתאום,
עם חיוך, ומבט ועיניים בורקות.
והצעת לי, אותך.
והבאת את כולך.
ונתת לי כוחות.
והראית לי גם איך.
כשבכיתי בחושך,
ניגבת לי דמעות.
וחיבקת כשנישברתי.
וליטפת צלקות.
וראית בי אותי.
ללא מסכות.
ונשארת פה איתי,
על אף, ולמרות.
מדברים בלי מילים.
במגע, בצלילים.
נמצאים רק אנחנו.
מליון סובבים.
ניתן לעצמנו לפרוש, להמריא.
נחזיר את השקט אחד לשני.
ללכת בדרך, להשאיר מאחור.
בעיניים, באופק נמצא את האור.
🖤🐲🖤
