עכשיו...את.
לא יודע מה לומר. הבכי משתלט מייד.
סליחה.
לא יודע למה אני מגעיל אליך.
סליחה.
לא יודע למה אני נגד כולם.
סליחה.
לא יודע למה אני מתנגד לטוב ומאמץ את הרע.
סליחה.
סליחה שאני פוגע בלי לחשוב.
...פה סליחה לא ממש תעזור.
סליחה שאני אטום וסתום ועקשן.
סליחה שהלכתי לאיבוד בעשן.
לא מצליח להרים את ראשי, הוא כבד וכואב ומלא בחרא שאספתי כל השנים.
אין לי פתרונות.
תודה שאת נאחזת בי, וסליחה.
תודה שנתת לי תקווה, וסליחה שאת שלך השמדתי.
תודה שאת זו את. כולך. מושלמת.
וסליחה שאני מאבד אותך, כי אני מטומטם ופצוע.
מרגיש ריק, חלש, חסר חשיבות ומיותר.
רוצה לשחרר את העולם מהעול שלי.
את האישה המדהימה ביותר שפגשתי.
שהעצימה אותי, שראתה אותי, שלא שפטה אותי, שרצתה בטובתי בלבד.
ס ל י ח ה !!!!!!!!!!!!
אני מודה לך על הקיום שלך. במיוחד בזמן הקצר שלנו יחד.
לימדת אותי המון. מעבר לכל דמיון שלך. אולי שיפרת קצת אפילו.
מקווה שהייתי קמצוץ מזה עבורך. קצת. משהו....
עדיין, מזיל דמעות בלי הכרה. מרטיב פה כל מקום.
פגוע, נעלב וחי בנבכי העבר המסריח שלי.
סליחה שגררתי אותך לפה.