אבל באמת - רעב נוכח, כואב, שמרגישים בעצמות, כזה שקשה לנהל, להחזיק, לסחוב. רעב של חוסר, של הזדקקות, של כמיהה, של מתיחת גבולות לקצה.
באמת שיש לי חיים טובים, בית למופת, אישה מהממת, אחלה ילדים, עסק מדהים, ועל פניו, למי שמסתכל מבחוץ, לא חסר כלום.
אבל חסר משהו בסיסי. צורך קמאי, חזק, פועם, שמטרטר בראש ולא מרפה.
אני באמת אוהב את הבית שלי, ומה שהוא נותן לי עולה על כל החסרונות. הייתי צריך לעבוד מאוד קשה כדי להגיע למצב שהצורך שלי יקבל הכרה ומקום. והצלחתי גם בזה, מתוך אהבה גדולה, וזה מדהים. זה דרש המון סבלנות, סחיבה של תיסכולים במשך שנים רבות.
עכשיו בא לי להגשים, למצוא את מה שאני מחפש. ברור לי שלבנאדם שבא מבחוץ ולא חי את הקהילה זה לא פשוט ודורש סבלנות. אבל אני כבר בקצה, ממש בקצה.
אני כן יכול לומר שמי שתזכה בי ותתמסר תזכה בשולט שהוא קודם כל בנאדם, אבל גם הכי מרים בעולם, אחד כזה שידאג לה, יאהב אותה, ימלא אותה בכל המובנים, ויהיה נוכח בצורה חיובית בחיים שלה. אחד שיש לו הרבה, הרבה מאוד, לתת לאחת הנכונה.
בואי, חבל על הזמן שמתבזבז לנו…