[אקדים ואומר שאני לא מכיר אף מחקר כמותי שעוסק בקשרים נסיבתיים בין CPTSD וBDSM ולכן כל מה שאומר בנושא הוא בגדר אינטואיציה ולא ידע ולכן נחסוך את זה לפוסט עתידי. אני כן מכיר מעט מחקרים שעוסקים בBDSM כאפשרות לשחזור ואף התמודדות עם טראומות]
דבר ראשון נשאל - איך יודעים שיש לי CPTSD? קל לענות בחיוב במקרים הקיצוניים והבולטים - אנשים שחוו התעללות פיזית/מינית ממושכת בילדותם ופיתחו סימפטומים שהממסד הפסיכיאטרי מקטלג כהפרעות אישיות קלאסטר B - נרקסיסטים, אנטי סוציאלים, בורדרליניות והיסטריוניות (המגדר לא מחייב אך כן מייצג סטטיסטית). האבחון הרבה יותר חמקמק כשמדובר באנשים שחוו "רק" התעללות קלה, או "סתם" הזנחה מתמשכת וחוסר עניין. תחושת הדחיה מופנמת והופכת להיות קול פנימי. הילד גדל להיות אדם שלא מאמין שראוי שיאהבו אותו בגלל מה שהוא, שלא מאמין שהעולם הוא טוב ובטוח, הוא נתון להתפרצויות רגשיות ולקהות רגשית לסירוגין, והוא מאמין שביקורת תמידית, פנימית וחיצונית, היא קריטית כדי להתמודד עם הסכנות הבלתי נגמרות שהעולם מזמן לנו.
אני אעצור פה כי איני קלינאי. ההקדמה הקצרצרה נועדה להשאיר עד לנקודה זו את מי שחש הזדהות כלשהי עם הסימפטומים, גם אם אין לה בהכרח זכרונות אימה מהבית. אני רוצה לתת במה לספר אדיר בתחום שסיימתי לא מזמן ואני מרגיש את השפעתו הברוכה מחלחלת.
לספר קוראים Complex PTSD: From Surviving To Thriving ולמחבר קוראים פיט ווקר. מדובר במדריך דפניטיבי שמתחיל מהמשגה ופרשנות ועובר לדרכי התמודדות וטיפול. יש עותק של האודיובוק ביוטיוב והוא שווה את העשר שעות:
