אני לבד קצת שנה וקצת והיה לי הרבה זמן להיות עם עצמי ולנסות להבין מה אני כן ומה אני לא.
לא אלאה אתכם ברשימת המכולת של מה עושה לי נעים בזין כי זו לא הפואנטה ואת הרוב הבנאלי ניתן לנחש. מה שהבנתי על עצמי זה שאני שילוב מוזר של סדיסט ומרצה. אני נהנה מלהכאיב ולדרוש ולקחת ולהקטין - אבל רק בתנאי שמדובר בכאב מהסוג המגמיר. וכשזה כאב מהסוג המגמיר, אני נהנה לחלק אותו מכל הלב. אבל אני לא אהיה זה שחוצה לגבול השובר. באופן אירוני, אני אוהב להתנהל בצורה אנוכית לחלוטין אבל יכול לעשות את זה בפועל רק כשאני בטוח שזה בדיוק מה שמדליק את מי שאיתי.
אחת מכן פעם אמרה לי שמה שהיה ביננו זה סקס קינקי, לא BDSM כי אמנם היו מכות וקשירות ואין חור שלא נפער לעומקו בעזרת מספיק רוק אבל לא הייתה שם שום תפיסה בסיסית של צד אחד נעלה וצד שני נרמס. רק שני אנשים שמשחקים ביחד בנדמה לי. מוזר לי לחשוב על עצמי בקונטקסט של "שולט", להגיד למישהי איך לחיות, דורש איזושהי יומרה שאין לי. אבל אולי גם זה הוא רק מופע של הפחד שלי לאהוב ולהאהב
