כמה צלקות יש בך
כמה הנשמה שלך מסומנת
מוכתמת בדם וכאב הוא אמר,
ואני השפלתי מבט הקשבתי הסכמתי עם הנאמר
מבלי לומר מילה , ושאל למה את לא שייכת לאיש ?
היכן מקומך ?
הוא דרש שאפתח ואספר אז חייכתי חיוך ערמומי ואמרתי .
מה יש לספר ?? אני מ(צ)ולקת בכל תא בתוך הגוף שלי את הצלקות והסימונים שלי לא רואים חיצונית
הכל עמוק ברבדי גופי . ברבדי נפשי,
בכדי שאהיה לשייכת עבורך תאלץ לקלף אותי שכבה אחרי שכבה, לרכך אותי,לעצב אותי לפי רצונך ,
תבין זה לא שאני לא רוצה להיות שייכת ... פשוט עד היום איש לא פינה עבורי מקום בליבו ,
עד היום איש לא היה מעוניין לקלף בי שכבות ,
עד היום איש לא רצה לדעת מי היא באמת השפחה ,
התרגלתי.. ללהיות לא יותר ממכונת מין מרצה,
לא יותר מחור אחד גדול שמשתמשים בו ,
החיים סימנו אותי אבל בני אדם ? הם גרמו לכל סימון מהחיים להפוך לצלקת ..וכל צלקת תפסה שטח,
שטח די גדול עם הזמן לא נותר בגופי מקום ...
אז מה את בעצם מחפשת ? מה אני יכול להעניק לך בכדי להפוך אותך לשייכת ? מה אני יכול לעשות בכדי לפנות לך מקום?
השבתי:לא הרבה ...תן לי כנות,הכלה,הבנה,חיבוקק,
ותעזור לי להוציא החוצה ולרפא את הצלקות שבי .
הלוואי ותסמן אותי חיצונית רק כך כל הצלקות הפנימיות יתנקו להם ויעלמו ..
אז על הגוף יש שטח שטח עצום שמחכה שיסמנו אותו .
שישייכו אותו ...שיתנו לו מקום ,