העיניים זה המראה האחורית של הכוסשלירבאק

כמה צלקות יש בך 

כמה הנשמה שלך מסומנת 

מוכתמת בדם וכאב הוא אמר,

ואני השפלתי מבט הקשבתי הסכמתי עם הנאמר 

מבלי לומר מילה , ושאל למה את לא שייכת לאיש ? 

היכן מקומך ? 

הוא דרש שאפתח ואספר אז חייכתי חיוך ערמומי ואמרתי .

מה יש לספר ?? אני מ(צ)ולקת בכל תא בתוך הגוף שלי את הצלקות והסימונים שלי לא רואים חיצונית 

הכל עמוק ברבדי גופי . ברבדי נפשי,

בכדי שאהיה לשייכת עבורך תאלץ לקלף אותי שכבה אחרי שכבה, לרכך אותי,לעצב אותי לפי רצונך ,

תבין זה לא שאני לא רוצה להיות שייכת ... פשוט עד היום איש לא פינה עבורי מקום בליבו ,

עד היום איש לא היה מעוניין לקלף בי שכבות ,

עד היום איש לא רצה לדעת מי היא באמת השפחה ,

התרגלתי.. ללהיות לא יותר ממכונת מין מרצה,

לא יותר מחור אחד גדול שמשתמשים בו ,

החיים סימנו אותי אבל בני אדם ? הם גרמו לכל סימון מהחיים להפוך לצלקת ..וכל צלקת תפסה שטח,

שטח די גדול עם הזמן לא נותר בגופי מקום ...

אז מה את בעצם מחפשת ? מה אני יכול להעניק לך בכדי להפוך אותך לשייכת ? מה אני יכול לעשות בכדי לפנות לך מקום? 

השבתי:לא הרבה ...תן לי כנות,הכלה,הבנה,חיבוקק,

ותעזור לי להוציא החוצה ולרפא את הצלקות שבי .

הלוואי ותסמן אותי חיצונית רק כך כל הצלקות הפנימיות יתנקו להם ויעלמו .. 

אז על הגוף יש שטח שטח עצום שמחכה שיסמנו אותו .

שישייכו אותו ...שיתנו לו מקום ,