סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

העיניים זה המראה האחורית של הכוסשלירבאק

לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 20:38

משהו מבעבע בי מבפנים ,

לעולם לא הרגשתי כ"כ משוחררת אבל בו זמנית בטוחה כשאני הולכת על הקצה ,

כשאני שם אני נוהגת להרגיש את האדרנלין בוער בי מהפחד שאפול או אצלח , 

כאן זה פשוט אחרת ,

אני אוהבת לינוק שכלתנות ,

לינוק כל פיסת מידע ,

בסוף זה תמיד משרת אותי ,

עם יש דבר אחד שאני מאמינה בו זה 

"אני קונה לא מוכרת" 

אני לא מוכרת על עצמי דברים לאנשים שישימו אותי במקום פגיע , 

ומשום מה ,

איתך הכל חשוף כ"כ מבלי להתאמץ אני מסירה שכבה אחרי שכבה , מתמסרת ברוגע  ,

נותנת לחיתיות שבי מקום לצאת החוצה ,

להתקיים בנינוחות ,

כשאתה נוכח הכל ידוע , מסודר, מאורגן בראש,

מספיק שתעלם לחצי שעה והבלאגן חוזר, 

משהו בך מאזן אותי לעזאזל ,

אני אוהבת את האופן בו אתה מתייחס אלי ,

האופן בו אתה לוקח אותי ,

האופן בו אתה קורא אותי ,

מנוול שאתה ,

השכלתנות שלך ,

החשיבה שלך , הדרך ביטוי שלך ,

הדרך בה אתה מוביל אותי ,

הדרך בה אתה גורם לי לעשות עבורך את רצונך מבלי שתבקש , 

אני אוהבת להתקיים בך ,

אני אוהבת למצוא בך בית לעיתים ,

חום,הגנה ,אי שפיטה ,

מישהו שאני מחייכת איתו מהבטן ,

אני מי שאני ללא מסכות , 

שמתי את האגו והצביעות בצד ,

אני נקיה למולך , שקופה כמים , 

אתה למדהים עבורי ,

יש בך הרבה יותר מבשר ועצמות ,

אתה טוב לי

 

 

My Lucifer,    

והוא לשלי,

מבלי לבקש , 

תפס מקום , בשקט ,

הגיע הזמן שאתקדם עוד צעד ותפוס את מקומי ,

נשלטוש - צודקת 100 אחוז אנשים להכיר אותך בזכות ולא חסד
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י