בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הדיסוננס

לפני 4 שנים. 14 באוגוסט 2020 בשעה 23:00

חלק 2

 

אני אוהב להרים אותך ביד אחת, זה גורם לך להרגיש קטנה וחסרת אונים.

אני אוהב לטעום את ההבדל בנוזלים שלך, לפני שאת ממש רטובה יש לך טעם של פריחת הדרים ואחרי שאת ממש רטובה יש לך טעם של סיידר עם יוזו.

אני אוהב לסמן אותך. להשאיר לך שלל צבעים בכל מני מקומות בגוף, כמו גלקסיות של עולמות שלמים. המחשבה שבכל זמן נתון המגע שלי נמצע עלייך מחרמנת אותי.

אני נהנה כשאת נהנת ואת נהנת שכואב לך.

 

אחרי שהוצאתי בעדינות את הבט בלאג מהתחת שלך תוך כדי נסיעה, אני מורה עליך לפתוח רגליים, את מצייתת מיד! כמו כלבלב נלהב שרק מחכה לעוד הוראות.

אני מחדיר לך את הקצה של האצבע וכולך זרמים, כמו חשמל שעובר לך בפולסים ומרעיד את האוטו, אני מרגיש אותך חזק.

את נוגעת לי באמה, כמו בוחנת כמה היא ארוכה וכמה היא רחבה. אני שואל אותך אם את רוצה הדגמה של עד כמה והעניים שלך נפתחות: כן, כן בבקשה!!

אני מוציא את הקצה של האצבע מהכוס שלך, תופס את שתי הידיים שלך ומצמיד אותך חזק לתוך המושב. הרעידות שלך מתגברות והנשימה שלך נעצרת.

אחרי נסיעה של 20 דקות אנחנו מגיעים אלי. אני מוריד לך את השמלת לייטקס וכולך נוטפת זיעה, את עדין נודפת ריח של שמפו ופחד.

אני חונק אותך מעט ותגובה שלך מאוד מוצאת חן בעני, העניים מתגלגלות אחורה בשילוב גניחה עדינה, אני מחזק את האחיזה על הצוואר שלך.

 

 

המשך יבוא...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י