המשך פנטזיית שבוייה- חלק שני
החדר היה חשוך במקצת, מסודר כמשרד פשוט, שולחן כתיבה מצוייד במחשב לוויני,
מעט דפים וכלי כתיבה מפוזרים, כאילו עיינו בהם שנייה לפני, מנורת שולחן כבוייה,
מול השולחן שני כסאות מעץ ישנים, שבי ניתנה פקודה, עיניה עלו אל עבר הדובר,
גבר גבוה, לבוש בבגדים צבאיים בצבע ירוק זית, הוא ישב מעברו השני של השולחן,
נשען על משענת כסאו , מביט בה.
היא התישבה לאט, אינה מסירה את מבטה ממנו, איך אפשר לעזור לך הוא שאל?
אני..., החברה שלי....., אולי תדברי לעניין!
קודם כל אני רוצה לדעת באיזו זכות לקחתם אותנו בשבי? אנחנו סתם תיירות בארץ
שלכם, אין לנו שום עניין וריב איתכם ובבעיות שלכם, קולה חזר אליה והיא החלה
תוקפת אותו מילולית, החברה שלי חולה ואני דורשת שתגיש לה מייד עזרה רפואית.
הוא נתן לה לדבר, עוד ועוד, רואה אותה מסמיקה כשלא קיבלה שום תגובה מצידו,
הוא הקשיב בנחת בפנים קפואים, מחייך לעצמו כשראה אותה מתחילה לצאת משלוותה.
תשתקי!
הפקודה הקפיצה אותה בבהלה מכסאה, מרגישה את קצה רובה השומר בצווארה,
הוא הניד ראש אל השומר, החוצה.......
היא לא ידעה שהוא כבר נתן פקודה לקחת את חברתה למרפאה, רק זה היה חסר לו
שהיא תמות מאיזו קדחת, זה יגרום לו לצרות דיפלומטיות, בעיות במגעים שהוא מקיים
ברחבי העולם בצדקת מטרתו.
קם ממקומו והתישב על השולחן לידה.
ואם אתן לחברה שלך טיפול רפואי צמוד? אני ארצה משהוא בתמורה...... את זה אמר
תוך כדי שהוא מעביר אצבע מהמצח, במורד אפה, נוגע בשפתיה , מרגיש את הבל פיה
שהתנשם בכבדות..... ממממממממממ איזה תוכניות היו לו בשבילה, רק המחשבות עליהם
גרמו לו הנאה, כשיבצע אותם בפועל הנאתו תהיה מעל ומעבר.... כןןןןןןןןןן.....
אצבעו המשיכה לרדת במורד סנטרה, צווארה, שם משך את ידו בחזרה, הוא רמז לה מה רצה,
לא היה צורך בשום דיבורים מיותרים, שניהם ידעו בדיוק מה המחיר שהוא דרש.
המשך יבוא
פאני היל
לפני 16 שנים. 7 באפריל 2008 בשעה 13:41