תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

[size=150%]פנטזיית מדיקל- טוטאליות[/size]


עמדתי מול גדר רשת גבוהה, שער חשמלי סגור לימיני, הסתכלתי בדף שקיבלתי מהמאסטר,
הכתובת היתה נכונה לפי השלט שהיה על המחסן בתוך החצר, בעצם היו שם שורות של מחסנים,
השמש החלה לשקוע וסימנה לי למתחיל להיות מאוחר, אסור היה לי לאחר, מבט בשעון הראה
לי שנותרו לי עוד שמונה דקות, הכלב שקפץ בנביחה על הגדר מבפנים גרם לי לקפוץ אחורנית
ולאבד שיווי משקל, נחתתי על הישבן כשהמרפקים פוגעים באדמה, כאב חד עבר בהם, בקושי
הצלחתי להתישב, נשמתי עמוק, מנסה להרגע כמה שיותר מהר כי זמן כבר לא נשאר לי כמעט,
בזמן שהתרוממתי והתקרבתי לאט לשער הסתכלתי על הכלב וחיוך עלה לי על הפנים, היה זה
כלבלב בגודל בינוני, שכשכש בזנב, כלב חמוד, אני הרי אוהבת כלבים, מה נבהלתי כל כך
חשבתי... כשלחצתי על הפעמון הצצתי על הידיים שלי שהתלכלכו, שריטות ארוכות מהמרפק
עד לכף היד קישטו אותן, אוףףףףףףףףף, אוףףףףףףףףףףף.

כעבור חמש דק הייתי בתוך המחסן הקרוב לשער, בפנים היה דלפק קבלה שנראה כדלפק
במרפאה של קופת חולים, מאחורי הדלפק ישבה אשה במדי אחות, שבי ותמלאי את הפרטים
שלך אמרה ודחפה לעברי תיק קרטון שבתוכו שאלון, חייכתי אליה וקיבלתי חיוך בחזרה,
אוכל קודם לשטוף את הידיים שלי ואולי לקבל משהוא לחיטוי?
לא.
תשובה ברורה לכל הדעות, הסתכלתי עליה, החיוך שלי נמוג לגמרי, אך החיוך שלה נשאר
כשהיה, אני מחכה היא אמרה בנחת, יש לך עוד שלוש דק למילוי השאלון, אמרה והעיפה
מבט בשעון שעל פרק ידה.
החיוך שלה, זה מה שגרם לצמרמורות להתחיל לטפס במעלה גופי, בקושי הצלחתי להחזיק
בעט, העפתי מבט אחורה, הדלת היתה סגורה, מוזר, עד עכשיו לא שמתי לב שמשהוא סגר
אותה, אני הרי השארתי אותה פתוחה, שתי דקות נשמע קולה כשהחיוך על פניה עדיין מרוח
שם, חיוך שהייתי רוצה למחוק ברגע זה.

התחלתי לכתוב בתזזית, הכתב היה גרוע, הרי לא הפסקתי לרעוד, זה הרגע שהתחלתי
לתהות איפה המאסטר שלי, למה הוא לא פה בחדר, מקבל את פני.
תהיות נוספות עלו בראשי לגבי הגליון, למה לכל הרוחות הם צריכים הסטורייה רפואית?
מחלות ואלרגיות? ניתוחים קודמים? מה זאת אומרת ניתוחים קודמים? למה הם צריכים
לדעת את כל זה?

הגליון נשלף מתחת לידי כשפקודה נוספת ניתנה מפי האחות שסוף סוף הפסיקה לחייך,
אבל כשראיתי את המבט שלה כבר לא ידעתי מה עדיף, החיוך או המבט המפחיד שעלה
על פניה.... בואי אחרי ........

מה יכולתי לעשות? קיבלתי הוראה מהמאסטר להגיע לפה והייתי צריכה לציית, הלכתי אחריה
מוציאה לשון מאחורי גבה, מחייכת לעצמי, היא הסתובבה ונתנה לי סטירה כל כך חזקה,
שגרמה לי להאמין שיש לה עיניים בגבה, כדאי שתרגעי אמרה לי, המשך היום תלוי אך ורק
בהתנהגות שלך, זה מובן? עמדתי מולה מסתכלת בעיניים שלה וכל שרציתי באותו הרגע
היה, לקבל ממנה סטירה נוספת, הרטיבות בכוס שלי הבהירה לי שאני רוצה עוד , עוד
מצאתי את עצמי ממשיכה ללכת אחריה ברצון רב לחדר אחר שנראה כחדר טיפולים, כסא
גניקולוג במרכזו, שידות עם מגירות, בקצה השמאלי אסלה ולידה מקלחון, אני אכין
אותך לטיפול אמרה האחות והניחה את התיק הרפואי שלי על גבי השידה הקרובה.

המשך יבוא
פאני היל