סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

©כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני, זכויות
יוצרים והפצה וכל קנין אחר.
כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך, לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
לפני 11 שנים. 5 בנובמבר 2012 בשעה 14:03

הם היו שלושה ציידים, ציידים מדור חדש, הצייד שלהם נבחר בקפידה ברחבי הרשת, כן, הרשת הוירטואלית.

הכל אורגן מראש: דרך הפיתוי, מקום המפגש, קרחת היער, האביזרים בתא המטען, דרך הטיפול, הדרך שבה יקטלו.

הם נערכו מראש לכל בעיה שיכלה לקרות, ישבו ביחד לסיעור מוחין, העלו כל אפשרות לבעיות שעלתה על דעתם ודרך לפתירתן.

 

האדומה הבהבה, נמאס לה להסתכל בהודעות, רובן היו דומות אחת לשנייה, הייייייייייייייייייייי, מה שלומך מאמי?................, את עסוקה?................................., אוף, הקרציות האלו.

הפנייה הפעם הייתה שונה, הכותב הציג עצמו כשולט, סיפר על עצמו מעט ועל מה שהוא מחפש, אשמח לשוחח- כתב לה לבסוף.

מרוב שעמום היא ענתה לו, שאלה שאלות, התעניינה על דרכו בתחום השליטה, נושא שעניין אותה תמיד, איך אנשים הגיעו לבסדמ, איך ומתי הבינו למה הם נמשכים, מה גורם להם הנאה ולמה. הוא ענה בסבלנות, שאל שאלות כנגד. היא אהבה את צורת הכתיבה שלו, ראו שהוא מאוד אינטיליגנט, הוא גרם לה לצחוק, גרם לה להתכנס בעצמה ולחשוב על חייה. לאט לאט מצאה עצמה נפתחת, מספרת עוד ועוד, מתייעצת איתו.

בלילה שכבה במיטה מאוננת ומפנטזת, רואה עצמה לרגליו ערומה ופשוקה, מוצלפת ומזויינת, כל כך רטובה הייתה שגמרה שוב ושוב, דוחפת אצבעות עמוק ככל שיכלה, היא כל כך רצתה שיגע בה, שיחדור.

היא קבעה איתו בבית קפה קטן באזור מגוריה, הסביבה המוכרת הרגיעה אותה.

השעה הייתה כמה דקות לאחר שש בערב, חשיכה עטפה אותה, היא עמדה בפינת הביניין של בית הקפה, מחכה, מציצה מדי פעם בשעון, הוא איחר. היא הציצה שוב ושוב סביב, מנסה לחשוב מהיכן יגיע. גבר התקרב אליה, ליבה קפץ בקירבה, הוא היה מושך ונאה מאוד. כשנעמד מולה היא בקושי יכלה לנשום, כל הגוף רעד לה, עיניה עלו לעבר עיניו וירדו חזרה, עלו וירדו.

הוא לא דיבר, רק נגע עם אצבעותיו בפניה, מעביר אצבע על שפתיה שנפשקו לכבודו, אני רוצה אותך אמר לבסוף, רוצה להרגיש את כולך! בואי! הוא הרים את ידו בציפייה, ידה התרוממה לעבר ידו. ככה הוא הוביל אותה בדומיה אל עבר מגרש חנייה שהיה לא רחוק משם, בשלב הזה היא הייתה כל כך מרוגשת, ראשה הסתחרר מעט וכל שיכלה לשים לב אליו היו נעליו שהלכו צעד אחר צעד אחר צעד. לחשיכה שעטפה אותם היא לא שמה לב, לעובדה שמגרש החנייה היה ריק פרט למכונית אחת היא גם לא שמה לב.

הוא פתח את הדלת האחורית ברכב שלו, שבי באמצע! אני רוצה לראות אותך דרך המראה. היא נכנסה פנימה והתיישבה במרכז, חוגרת חגורת בטיחות בזמן שהוא התישב במושב הנהג. הדלתות לצידה נפתחו בפתאומיות, שני גברים נכנסו פנימה, התיישבו וחגרו חגורות. היא הייתה בהלם, לא הצליחה להבין מה קורה, התנשמה נשימות עמוקות ובקושי הצליחה להוציא הגה כשהגבר שלימינה אמר לה לשתוק אם היא רוצה לצאת משם בחיים. הדמעות כמובן לא אחרו לבוא, היא התחילה לבכות ולהתייפח. הגבר שדיבר אחז בתיקה וזרק אותו דרך החלון.

בזמן הנסיעה אף אחד לא נגע בה, זה מוזר מאוד היא חשבה כשסוף סוף הפסיקה לבכות בכי הסטרי, מה הם רוצים?

המשך יבוא

פאני

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י