היא חיכתה להוא שיחסיר פעימה מליבה, לאחד שישלוט בה בעוצמה שקטה, במבט, בנגיעה.
יצאה שוב מסשן לא מספק נפשית. ידעה אומנם מראש שהוא לא יהיה האחד, אך לנסות חייבת הייתה. מה יקרה אם תוותר? לפחות הגוף מעט נרגע מהסערה הקצרה, מהחום של ישבנה המוצלף, מהכאב המהנה.
הלכה כל שבוע למסיבה במועדון או באירוע פרטי, חשבה אולי שם.... אולי שם תמצא את האחד שיגרום לדמה לגעוש, יגרום לגופה לרטוט.
כשהמסיבה החלה לצבור תאוצה, ישבה היא אל הבר זקופה, צופה. מבטה נתפס במבטו.... להשפיל לא יכלה. שכחה לנשום, רצתה כל כך שיגש ואכן ניגש. דיבר, צחק עימה. פה ושם נגע, פה ושם ליטף, צבט נקודה כזו או אחרת והיא? ישבה דמומה, קשובה, סוערת, גועשת - סוף סוף חשבה בליבה.
מסרה לו את מספר הטלפון וחיכתה נואשות לשיחה, חיכתה וחיכתה וחיכתה.
במסיבה הבאה - כשראתה אותו, ישבה ליד הבר. ניסתה לתפוס את מבטו לשוא. דימעה ירדה מעיניה כשראתה אותו מדבר, צוחק, נוגע, מלטף, צובט פה ושם אחרת, אשר ישבה דוממת מולו ומתמסרת.
הבינה שהיא הייתה בשבילו כמו שהאחרים היו בשבילה.
