תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

קומי, היד של המאסטר שלי טילטלה אותי, מה השעה שאלתי מנומנמת ועייפה אחרי הסשן
הארוך בלילה, קומי אמר שוב, שפשפתי את העיניים ואמרתי, בסדר, רק תן לי כמה דק
להתקלח ולהתארגן,
לא, אמר בנימת קול שאינה נתונה לפשרה, פתחתי פה בחוסר אמון, הרי המאסטר שלי
יודע שאני סובלת מכפייתיות בנוגע לנקיון, יש לי טקסים קבועים כשאני קמה בבוקר,
נכנסת לשירותים, מתקלחת, מצחצחת שיניים, מנקה אוזניים, לפעמים עושה דברים
פעמיים אחרת אני מרגישה עדיין מלוכלכת.
בואי אחרי הוא אמר, מחזיק בידו תיק בינוני, בבקשה אדון, לפחות לשירותים ולצחצח
שיניים התחננתי, מעבירה לשון בפה, מדמיינת את החיידקים זוחלים להם בכל פינה,
לא כדאי שאגיד שוב אמר לי המאסטר, עד היום במשך השנה שהיינו ביחד לא קרה
שהמאסטר לא התחשב בשגעונות שלי, נעלתי מובסת את הכפכפים שלי, זה זיכה אותי
בסטירה, עכשיו הייתי המומה לגמרי, המאסטר ידע שאני לא אוהבת כאב, רק שליטה
מנטלית, תבואי יחפה הוא אמר, בבקשה מאסטר, אני לא יכולה ללכת יחפה , הרצפה
מלוכלכת(לא משנה שאתמול צחצחתי את הבית בצהריים והרצפה הבריקה),
מבט אחד נוסף ממנו וירדתי יחפה לרצפה, מרגישה כל גרגר כאילו היה אבן מתחת לרגלי
הלכתי אחריו במבט מושפל, דמעות בעיניים, הגענו למרפסת הבית והמאסטר החל לצאת אל
הגינה, יורד לדשא, נעמדתי, לא יכולתי, כבר שנים שלא דרכתי על דשא חשופת רגליים,
רגליי רעדו, סטירה נוספת החזירה אותי למציאות, הושטתי רגל ועוד רגל מנסה להתעלם
מההרגשה המבחילה שטיפסה לה במעלה גרוני, הגענו אל עץ הזית שבחצר, המאסטר הוציא
תאורת חרום מהתיק, הדליק אותו ותלה על העץ, באור החלש ראיתי ארבעה יתדות תקועים
באדמה מתחת לעץ, תשכבי הוא אמר, נתתי צעד אחורה, אני לא מסוגלת צעקתי לעברו,
אתה השתגעת, אתה יודע שאני לא מסוגלת לשכב על האדמה, הוא תפס בשערי והשכיב
אותי בכוח, הרגשתי חולשה בגוף ונתתי לו לקשור אותי ליתדות, ידיים ורגליים מפושקות,
התיישב המאסטר עם הגב אל העץ מתבונן בי ומחכה, השרירים שלי התכווצו מהמתח,
אני צריכה לשירותים אמרתי לו בתקווה שירחם עלי וישחרר אותי, אין בעיה אמר,
תעשי , נענעתי את הראש, אני מחכה הוא העלה את טון הדיבור שלו, נענעתי את הראש
מצד לצד עם דמעות בעיניים מנסה להזכר במילת הביטחון שאף פעם בשנה האחרונה
לא השתמשתי בה, לא הצלחתי לחשוב בבהירות, כל שחשבתי עליו היו החיידקים שעולים עלי,
על המחלות שאחלה קרוב לוודאי ואמות מהן, סטירה נוספת קיבלתי כדי לשכנע אותי
שכדאי לי להשתין, עשיתי זאת תוך כדי בכי, השתן מתערבב באדמה שמתחת לגבי,
מלכלך אותי בבוץ מסריח, המאסטר יושב עדיין ומתבונן, אינו זז,
לאט לאט השמיים החלו להתבהר, זריחה, המאסטר פתח את התיק והוציא צנצנת דבש,
פתח אותו וטבל אצבע, הכניס לפיו והחל למצוץ , טבל שוב וקרב את אצבעו לפי, מכניס
פנימה ונותן לי לטעום, למצוץ את אצבעו, ידע שזה מגרה אותי, ניסיתי להתרכז בכך,
לשכוח את שאר העולם, החרמנות החלה לשלוט בי, הוא טבל שוב את אצבעו בדבש,
מורח את הפיטמות שלי, מעביר קו דבש בין פיטמה לפיטמה, יורד אל הבטן, מצייר ציורים
מתוקים, מוציא מפי אנחות הנאה, טובל שוב ויורד אל הכוס, מכניס את אצבעו פנימה,
ממלא הכל בדבש.
לאחר שסיים התבונן המאסטר ביצירתו המתוקה, מחכה.
מאסטר, לחשתי, בבקשה, אני לא עומדת בזה יותר, אני רוצה לחזור לבית, חייבת להתקלח,
הוא לא ענה, רק חיכה, ממשיך להתבונן, מסתכל על הרגליים שלי.
על מה הוא מסתכל כל כך בעיון חשבתי, התחלתי להרגיש דגדוגים מטפסים ועולים, הייתי
בטוחה שאני מדמיינת כמו תמיד שחיידקים וחרקים עולים עלי, אך הפעם אכן טיפסו
ועלו נמלים קטנות וחרוצות, ריח הדבש משך אותן מרחוק, הרמתי ראש והתחלתי לרעוד
ממה שראיתי, ניסיתי לזוז, לטלטל את הגוף כדי שיפלו, התחננתי למאסטר שלי,
וכשכלום לא עזר שכבתי ועצמתי עיניים, מותשת, לא הרגשתי איך הוא שחרר אותי ולקח
אותי לבית, שם הכניס אותי לאמבט שמילא במים חמים מראש, מסבן אותי בעדינות,
מנקה כל פינה בגופי, שוטף אותי שוב ושוב כדי שארגיש נקייה.

למחרת התעוררתיי מזיעה כולי, נרעדת מהסיוט שתקף אותי, התבוננתי במאסטר
ששכב לידי וירדתי בשקט אל המקלחת כדי להתנקות מהלכלוך שדבק בי בסיוט,
ככה זה כשסובלים מכפייתיות לנקיון, זה לא משנה אם זה אמיתי או לא, הוא קיים
וצריכים למגר אותו.

פאני היל