סתם כזאת פריקה מבולגנת

אני שוכבת במיטה

הדירה חשוכה ושקטה, מדי פעם החתולים מייללים יללות של תשומת לב. אני מעבירה יד על המותן ויורדת מטה יותר ויותר, עד איפה שהיד שלי מגיעה. מלטפת את צדדי באהבה וחום. אני שוכבת על הצד וממשיכה ללטפף את עצמי ברוגע, יד עוברת על ירך, עולה ומלטפת את הישבן וחוזרת קדימה לבטן התחתונה ועד החזה. הידיים עוטפות את השדיים שלי ואצבעות לוחצות על הפטמות הרגישות. 

ליטוף, שריטה, משיכה עדינה והידיים ממשיכות בשלן, והעור שלי מתמכר לתחושה. 

הראש שלי מתחיל להריץ מילות חיבה ואני ממש עושה לעצמי סשן אהבה עצמית, העור שלי מרגיש כל כך חלק ונעים. 

הקימורים שלי מרגישים כל כך נעימים וחמים, צמרמורת עוברת לי מכף הרגל ועד הראש ואני ממשיכה בליטופים עדינים והענקת המגע הרך הזה לעצמי. 

אני מלטפת את התחתונים שלי ומעבירה אצבע איטית ועדינה על הפס של התחתונים שמתחבר עם העור, כל כך אוהבת להרגיש את הכוס שלי בולט ככה בין המפשעות. החום המתפשט שם למטה בזמן שאני מעבירה עוד ליטוף ועוד שריטה. 

אני רוצה להתלטף עכשיו. 

היו טובים. 

בגבעה הירוקה של ים המלח, כל מי שהיה שם לפחות פעם אחת לעולם לא ישכח את המקום. ואני גדלתי שם, את כל שנות בגרותי העברתי בקיבוץ הכי ירוק בארץ. 

אני זוכרת את הפעמים הראשונות שהתכרבלתי עם גבר, ילד ליתר דיוק. אנחנו יושבים על הספה של קומת הקרקע בבניין 01, זאת קומת הבנים והחדרים של הבנות נמצאים בקומה השניה של המבנה. 

אלה שעות ראשונות שלאחר יום הלימודים, בעוד כשעתיים תתקיים שיחת קבוצה כרגיל ובנתיים אנחנו יושבים שם ושותקים אחד לשני בעיניים. 

אנחנו נשכבים בכפיות על הספה ו״נחים״ לנו בשקט בשקט, היד שלו מטיילת לי לאורך הכתף ואז ליד ומדי פעם מלטפת שד. הוא נצמד עם המפשעה שלו לישבן שלי ואני ״מתמסרת״ לחיבוק או לכרבול. 

ככה זה נמשך כמה חודשים, ללא מילים וללא חדירות מיותרות, רק שני גופים שמתחככים אחד בשני בכל צהריי יום. אני בת 12-13 והוא גדול ממני בשנה, 

ובין כרבול לכרבול כמעט לא מחליפים מילה. 

….

כיתה ח׳ או ט׳, האמת שאני כבר לא ממש זוכרת, הייתי אז דלוקה על מור. מור עם האף הסולד זה שמחבק ומתחבק עם כל הבנות בשכבה, זה שלא מסתדר עם אף בן… זה שמשום מקום דופק לנו טוורק של מקצוענים. 

אני ומור קרובים, הוא איש הסוד שלי זה שעוזר לי כשאני רבה עם מישהו, זה שעוזר לי להתקרב בחזרה לחברות אחרי איזה ויכוח שטותי. בגלל מור התחלתי לעשן, לקראת סוף כיתה ח׳ ולאורך רוב הזמן שהיינו יחד בפנימיה מור לא ממש ידע עד כמה אני דלוקה עליו. 

זאת שבת בין האחרונות, השנה מתקרבת לסיומה ואחרי עוד שישי מלא פעילויות וכיף מור עולה אלי לקומה 2 בבניין 03, אנחנו יושבים לשיחה ארוכה וגם התותית החמודה שאז עוד היינו חברות טובות יושבת איתנו ואנחנו מחליפים מחשבות. 

אחרי חצי לילה של קישקושים אנחנו מתכוננים לשינה ומור שואל אם יוכל להישאר לישון אצלי בחדר, איתי במיטה. אני אז עוד לגמרי דלוקה על הילד עם האף הסולד, הלרלרן הראשי, זה עם הטוורק האגדי. 

מור נשכב מאחורי ואני מצמידה ישבן ואנחנו בכנות מנסים להירדם, הבטן שלי מתהפכת… אני מפחדת שארדם ואנחר, או שלא יהיה לו די מקום איתי במיטה, או שמשהו אחר מטומטם לחלוטין יקרה. 

אני לא באמת מצליחה להירדם, לא נוח לי בגוף, אני לא רגילה לישון ככה, אני מפחדת שמשהו מפדח יקרה, אני לא נרדמת. 

לגבי מור אני לא ממש בטוחה אבל אחרי איזה שעתיים של כירבולים הוא מציע לחזור למיטה שלו בקומה למטה ואני אפילו קצת שמחה, סוף סוף אצליח ללכת לישון כמו שצריך.

….

אמצע כיתה ט׳, קצת אחרי ההיכרות עם הסוכן ש׳ שעליו דיברתי פה ממש מעט וממש מספיק, אנחנו נפגשים אצלו בבית. זהו סוף יום הלימודים ובמקום להתקדם לחדר האוכל של הקיבוץ אני מתקדמת בקצב מהיר לביתו, ככה זה היה עובד בגדול. 

הוא קורא לי ואני באה. 

אני נכנסת לדירה (של המורה למתמטיקה!) והכל שקט, דלת אחת פתוחה למחצה ומהחדר בוקעת מוזיקה שאינני זוכרת היום. הקול העמוק שלו קורא לי ״בואי בואי, אני פה… תתקרבי אלי״ ואני מתקרבת ופותחת את הדלת. 

על המיטה שוכב הסוכן ש׳, המזגן בחדר מכוון ל16 מעלות והוא מכוסה בחצי שמיכה. אני יכולה לראות שהוא לבוש בבוקסר רופף בלבד. אני נכנסת ומתקרבת עוד ועוד והוא מושך לי את היד ומשכיב אותי לצידו.

הסוכן ש׳ גדול ממני בשנתיים-שלוש, הוא גם גבוה ממני משמעותי, את המידת נעליים שלו אני זוכרת עד היום (52), אני בזמנו בכיתה ט׳ והוא לקראת סיום כיתה יא׳, אני נמוכה כמו היום 153 ס״מ של נערה פחות שמנה מהיום אבל לא מספיק רזה לאז. 

הוא עוטף אותי בגופו המסיבי והגס.

סקס יבש, אם יש מישהו שעוד זוכר איך זה מרגיש. הוא מתחכך בי ואני נרטבת, הדגדוגים עולים מקצות האצבעות עוברים ומלטפים את הבן התחתונה ואז את השדיים ולבסוף משתחררים לי מהפה בנשימות ואנחות עמוקות.  

כמעט חצי שנה היינו נפגשים ככה, בסתר. אני לא בדיוק הילדה הכי יפה בגן או בפנימיה, הוא חלק מרכזי מאחת החבורות הגדולות וה״חזקות״ בקיבוץ ובתיכון. הוא האקס של הבלונדינית האוסטרלית שאיתי בשכבה ואני…. אני סתם ילדה קטנה, בתולה מאוהבת. 

עד הפעם הראשונה ההיא על הגג של הפעוטון ככה היינו נפגשים, הוא היה מזמין אותי אליו. לפעמים לסיגריה או לנרגילה ולפעמים ללא סיבה ״אחרת״. תמיד המטרה היתה אותה מטרה, קצת שפשופים, קצת ליטופים, באיזשהו שלב הצטרפו אצבעות ואני חושבת שגם למדתי קצת איך למצוץ. 

מעולם לא התכרבלו כמו בסרטים, אפילו לא קרוב. הכל היה תמיד מאוד רחוק ומרוחק. עד היום אני אומרת שמלבד פרטים יבשים אני לא יודעת עליו כלום… והיינו בקשר שנתיים. 

….

בין אמצע כיתה יא׳ ועד סוף כיתה יב׳ הייתי מקפצת ״ממיטה למיטה״, זאת אומרת שכל בחור ונער שהצבעתי עליו חדר לי לכוס לא מעט זמן אחרי. 

יש רק את ההוא עם העיניים הכחולות מאילת שלא זיינתי וגם את זה שארגן את הלינצ׳ שעשו לי בכיתה ח׳, גם את ההוא שניסה לנשק אותי 5 פעמים ללא הסכמה ובסוף זרק לי שאני ״סתם זונה מכוערת, מי רוצה אותך בכלל״. 

אבל בגדול באופן כללי הייתה לי תקופה שרמוטית ותמיד גבולות ברורים, אם לא בא לי זה לא קורה. 

אני זוכרת את הפעם הראשונה שמצצתי לאדון ד׳, כמעט לא זוכרת איך הגענו לסיטואציה…. הוא קרא לי לשיחה, סתם שיחה ״ידידותית״ למרות שגרגר של ידידות לא עבר בנינו מעולם. 

זה היה בגן שעשועים שמתחת לפעוטון, עשינו סיגריה ואז הוא ליטף וליטף ואני התמסרתי והתמסרתי. בשלב מסוים הוא מניח את ידו על כתפי ואני יורדת על הברכיים ופותחת את הפה. קצת כאילו ידעתי שזה מה שיש לי להציע לו, שאין באמת סיבה שירצה להיות איתי בקשר שלא כולל סיפוק מיני שלו. 

בכנות, אחת המציצות שיותר נהנתי מהן בחיי, אני מוצצת בתאווה, בגאווה… אם זה כל מה שיש לי לתת אז זה יהיה הכי טוב שאפשר. 

הוא גומר אחרי מספר דקות על הספסל ליד, משום מה אני בטוחה שכל החבורה צפתה בנו אז.

כמה שבועות אחר כך הוא מציע להגיע אלי לחדר, שאעשה לו מסאז׳ ואני לא מסרבת, האדון ד׳ הוא החתיך שבחבורה ואני מקבלת כל בקשה שלו בשמחה. 

הוא מגיע לחדר ואני עושה לו מסאז׳ בקטנה, מהר מאוד המגע הופך מיני מהצד שלו ויהיה קצת ברור מאליו שעכשיו נשכב. 

אני מתכופפת כלפי המיטה, הוא מלביש קונדום וחודר אלי במכה ואנחנו מזדיינים כמו שפנפנים ואני גונחת, כי אני אוהבת לגנוח. 

וככה נפגשנו עוד איזה פעמיים, תמיד התחלנו במסאז, פעם לי ופעם לו ותמיד זה נגמר במציצה מטריפה וזיון לא מהעולם הזה. לאותה תקופה. 

עם האדון ג׳ דווקא היו לי שיחות טובות, הוא תמיד כיבד אותי כשקיימנו יחסים, נמנע מלהציק לי גם אם הוא ליד החבורה. אבל מלבד כמה ליטופים וחיבוק לא היה שם חיבור עמוק.

….

כרבולים של חול ואני תכף שומרת שבת, כל אלה היו חיבורים של סתם, של תשוקות חסרות מעוף, של רצון להיות אהוב. והיום אנני גברת ״לא מתכרבלת״, היום יותר מאי פעם אני מבינה את הערך של חיבוק, של קירוב לבבות שכזה הכי פיזי אבל הכי עמוק שיש. היום אני מרגישה בטוחה סביב הידיים שלו, סביב שנינו. 

….

כשהתחלנו לצאת, ממש בהתחלה של הקשר שלנו כשעוד היינו נפגשים ל״סטוצים שטחיים״ העדתי על עצמי ככזאת שלא מתכרבלת, זאת שצריכה את המקום שלה, זאת שלגעת ולהתחבק בלילה פחות עושה לה את זה. אתה העדת על עצמך שאתה הכי מתכרבל, הכי מתלטף והכי נוגע… שככה אתה הכי אוהב לישון. ככל שהקשר התקדם אנחנו התקרבנו, בהמון מובנים בניהם גם בכרבולים.

האמת שזה אחד הדברים המפתיעים שגיליתי על עצמי.

זה התחיל עם ליטוף ידיים ועבר להנחת רגל אחת על השני, המשיך לחיבוק לפני ואחרי השינה ובכלל ככל שהזמן עבר לימדת אותי איך להתכרבל ולהנות מזה. 

ככל שהזמן עבר גם הבנתי עד כמה הרגעים האלה, החיבוקים במיטה והשינה המשותפת מחברים בינינו. בדרך הזו נפתחת בפנינו עוד דלת של קירוב לבבות, עוד אפשרות לחום ואהבה. 

עם הזמן וככל שנבנה בינינו בטחון הרגשתי יותר ויותר בטוחה בכל חיבוק שלך. 

בחודשים האחרונים אנחנו לא מפסיקים לגעת. אני נכנסת למיטה וצוללת לחיבוק שלך, אתה מחזק כל אחיזה ועוטף אותי עם הרגליים והידיים שלך. החום שלך חודר לי את הנשמה ובכל רגע כזה של כרבול מתוק הלב שלי נרגע. 

….

אתמול בלילה נכנסתי למיטה, בערך חצי שעה אחריך ואתה כבר ישנת שינה מתוקה. נכנסתי למיטה וישר חיבקתי את החזה שלך ואתה בתגובה קירבת חיבוק ועטפת אותי בך. הפנים שלי צמודות לחזה שלך ואני מרגישה כיצד הלב שלך פועם לתוכי, אני שומעת את הפעימות והנשימות וכמעט את הדם שלך זורם לאורך גופך. 

אתה מחבק ואני בודקת, מנסה לזוז… אולי זה אינסטינקט של ׳לא להתכרבל׳ ואתה מלפף את ידך סביבי ומצמיד אותי לחזה שלך קרוב יותר, חמים יותר. 

וככה אנחנו שוכבים ומתכרבלים, אני נושמת אותך ואתה אותי, אני שומעת את הנשימות שלך, אני מרגישה כל נים בך ואתה מצמיד אותי קרוב יותר וחמים יותר. מתוק יותר. 

וככל שעוברות יותר דקות אני מרגישה יותר קרובה, יותר בטוחה, יותר במקום שלי… כמעט כמו להיות על הברכיים לצידך. 

וככל שהחיבוק נרפה אני מבינה, מבינה למה חיכיתי שנים, למה אף פעם לא הרגשתי בטוחה לשכב ככה בחיבוק.

היום ובזכותך אני יודעת כיצד מרגיש מקום בטוח. 

.

אני חייבת להוכיח את עצמי

אין סיכוי שמישהו יוכל לומר שאני לא מספיקה 

אין מצב שתרצה משהו אחר 

אין דבר כזה שלא תסתכל עליי

לא ייתכן שלא תיירר, שלא תרצה לצבוט, לגעת, למשש. 

לא לא. 

….

אנחנו במסיבה, אני כבר קצת מסטולה… מנסה להנות ממה שעוד נשאר מהערב הזה למרות הרגשות המעורבים. 

אני רוצה סקס! 

עכשיו! 

רוצה שתתבע בעלות, שתסמן, שתרטיב, שתחדור לי לגוף וללב. 

״חדר חושך?״ אתה שואל ואנחנו כמעט נעמדים בתור, אני מסובבת מבטי ואומרת ״חדר משחקים״ ושנינו צועדים לשם.

בשלב הזה כבר ביקשנו מהילדה קצת זמן לעצמנו.

נכנסים והחדר מלא, אנשים מזדיינים בכל מקום, שני זוגות מתגופפים על הספה מול הכניסה, אחריהם עוד זוג וככה לאורך כל קיר הספות. 

ממול סשנים מטריפים, הצלפות, סטירות, משיכות ומה לא, בסוף החדר יש את המיטה העגולה הגדולה ועליה 5-6 זוגות שעסוקים בשלהם.  

אנחנו מוצאים חתיכת מזרן פנוי על המיטה ומתחילים להתמזמז, אתה יושב ואני עומדת לך בין הרגליים ומתחילה ללקק לך את השפתיים, לנשק ולנשוך. 

אתה מושך לי בפטמה ויונק אותה בחוזקה ואני נאנקת, אני מצמידה לך את הראש עם הידיים ומושכת לך קלות בשיער הארוך. 

אתה מסתכל עליי במבט הרעב הזה שלך, החרמן ואני נמסה ומתחרמנת עוד יותר.

התחתונים שלי כבר רטובים ואנחנו ממשיכים בשלנו, נשיקות ונשיכות, משיכות צביטות וליטופים. 

אני מנסה למשוך לך את מכנסיים למטה ולחשוף את הזין המפואר שלך, הפה שלי מיירר ואני יודעת שאם לא אכניס אותו עכשיו לפה שלי אני הולכת להרטיב פה את כל המיטה עם הרוק שנאגר. 

אתה עוזר לי ובשניה נחשף האיבר המרשים שלך, זקוף ואיתן כמו תמיד 😋

אתה לא מוריד ממני את המבט לשניה, מסתכל עליי בגאווה ומתחרמן ממני בזמן שאני מלקקת ומרטיבה אותך ביסודיות. 

אני מבקשת ממך לעמוד ומתיישבת מולך, עכשיו אני יכולה לפנק בגרון עמוק כמו שאני אוהבת.

אתה תופס לי את הראש מאחור ודוחף אותו עמוק יותר ויותר ואני נאנקת ונחנקת ותופסת לך את הישבן וממשיכה למצוץ וללקק כמו שאתה אוהב. כמו שאני אוהבת. 

המרחב לא גדול, אתה כמעט צמוד לקיר ואני תופסת עשירית מיטה בערך עליה אני מניחה ברכיים וידיים עם התחת מופנה ישירות אליך. 

אתה מזיז את התחתונים שלי הצידה, קורע את הגרביון ומאפשר לעצמך מרווח כניסה נוח ונעים, אני בנתיים מתפתלת ומתפללת כבר שתחדור אלי ותרעיד את כולי. 

ואז אתה חודר ואני מתמלאת בחום שלך, בזין העבה שלך שמותח את השרירים שלי עוד ועוד קצת ואני מרגישה את הדגדוג המיוחל עמוק בפנים.

תמיד ידעת בדיוק כמה ולאן להיכנס ותמיד הרגיש לי כאילו הזין שלך נועד לכוס שלי ואני נועדתי להכיל אותך ולקבל אותך עמוק ככל שתדחק. 

אני נוטפת ומטפטפת ואתה מזיין, חודר עמוק יותר ויותר ואני גונחת ונזכרת שמעל שנה שלא הזדיינו ככה בפומבי. 

אני נזכרת במה שכבר שכחתי, איך שזה מרגיש כשהגניחות שלנו משתלבות עם הבליינים ליד, כשיישור מבט אחד אני נתקלת בעוד זוגות שמזדיינים חזק כמעט כמונו. 

אני שוב מרגישה את האווירה המחרמנת שיש כאן.

אני מסתובבת אליך שוב ודוחפת את הזין שלך עמוק לפה שלי, מלקקת את הביצים כשאתה עמוק בגרון, מלקקת את עצמי ממך וטוענת את הנוזלים שלנו יחד. 

אני שולחת יד לכוס שלי ובזמן שמוצצת לך משחקת קצת עם עצמי, מעסה את הדגדגן ומחממת את עצמי לקראת החדירה הבאה. 

אני מוצצת ומלקקת ואתה נדחק ונדחף עמוק יותר, אני נחנקת מעט ודמעות עולות לי בעיניים בזמן שאני משירה אליך מבט. 

המבט שלך חודר לי למוח, העיניים שלך מטריפות ומוטרפות ונראה כאילו הן בעצמן נוזלות מחרמנות. 

אתה תופס אותי ביד ומסובב אותי, מכופף אותי שוב על המיטה ונדחק לתוכי בבת אחת, אני פולטת גניחה עמוקה ומכילה אותך יותר ויותר. 

אתה שקוע בזיון ואני מרגישה את השרירים שלי מתחילים להתכווץ עליך, אני מניעה את התחת שלי אחורה וקדימה בקצב שלך ומרגישה איך האורגזמה נבנת בתוכי לאט לאט.

אתה תופס לי את הגב ונושך את הכתף, הידיים שלך שורטות אותי בזמן שאתה מזיין אותי חזק יותר ויותר. 

אני כבר בקושי מצליחה להחזיק את עצמי ומרגישה את הגמירה של שנינו משתלבת זו בזו, הנוזלים שלי עוטפים את שלך והזרע שלך מתפשט בתוכי. 

אחרי עוד כמה דקות של שהיה בפנים, מנוחה של שנינו בתוך הנוזלים אחד של השני אני קמה והולכת לשירותים. מנקה מעט את מה שנזל ומשאירה את הגמירה שלך בתוכי. 

שלא אשכח של מי אני, שכל אחד שיעבור לידי יוכל להריח אותך עלי, שאתה תזכור כיצד הנוזלים שלך ממלאים אותי וכיצד אני נשבת במבטים שלך כל פעם מחדש. 

אנחנו מתנשקים בטירוף, לשון עוטפת לשון, שיניים תופסות שפה חיבוק ענק עוטף אותי ואתה מודה לי על הזיון הזה. אני מודה לך ומתרגשת מהגמירה המתוזמנת שלנו. 

הלב שלי מתמלא בלב שלך ואני מרגישה את פעימות ליבך המחוזקות. 

אין דבר יותר מרגיעה ושליו מלהתחבק איתך, להרגיש את החום שלך עוטף אותי… כמעט כמו שהכוס שלי עוטף את הזין שלך. 

אני אוהב אותך

אני אוהבת אותך

אנחנו מסדרים את עצמינו ומצטרפים לשאר החברים. 

ואז אנחנו מנסים… לצרף

ואני כל כך לא שלמה עם עצמי ועדיין רוצה לרצות, רוצה להיות הכי טובה, רוצה לשחרר, רוצה לאפשר. 

ובפנים הכל מבעבע, כבר תקופה שאני מרגישה כאילו החיים נותנים לי עוד ועוד מכה. 

סבתא שלי ודוד שלי 💔

הבן דוד הקטן שנולד כמה ימים אחרי שאביו הלך לעולמו ❤️💔

העבודה שלי שאני תכף עוזבת והביאה אותי לחוסר בטחון עצום מבחינה מקצועית ואפילו אישית עם היחס של המנכ״ל והסמנכ״לית. ברגעים אלה ממש אני אני כבר חופפת את המחליף שלי (בשעה טובה). 

פתאום אני גם לא כל כך בטוחה בחזרה לתפקיד הקודם אבל מקווה ש׳התחלה׳ חדשה תביא איתה משהו טוב. 

….

הכרנו לפני קצת יותר משלוש שנים, במרתפי הדאנג׳ן. מהרגע שנכנסתי למועדון שמתי לב אליך, הקוקו הצבעוני שלך תפס את מבטי וההליכה הבטוחה שבתה אותי בקסמיך. 

באותו הערב עוד התמודדתי עם ׳פרידה׳ טרייה אחרי מערכת יחסים לא בריאה במלואה, רציתי לבוא להשתחרר עם האיילה הקטנה ומשם היסטוריה. היא מצאה לי אותך לסשן לא ארוך שהשאיר סימנים חודשים אחריי. 

….

אינטימיות עבורי היא החיבור בין שני גופים, החיבור הזה נעשה במבטים, בליטופים, בנגיעות קטנות, בחיבוקים, בליטופי שפתיים ונשיקות רטובות ואני… אני אישה אינטימית. 

בתחילת הדרך הבדסמית שלי פה נמנעתי מנשיקות, הייתי נפגשת עם ׳שולטים׳ מגוונים וכמעט עם כולם נמנעתי מלהתנשק, היו חדירות ואצבעות ונגיעות ונשיכות ומשיכות וגם מכות, לעיתים היו השפלות, גם ברוטליות היתה ומעט מאוד אהבה וחום. נשיקות לא רציתי, נמנעתי… יחידים במינם זכו לטעום את שפתיי ואני את שפתיהם, כולם היו כאלה שהיה לי איתם חיבור יותר רגשי ופחות גופני. 

יכול להיות שכל זה, ההימנעות מנשיקות הן בכלל השפעה של איזה סרט או סדרה… אולי בכלל זה ספר שקראתי אבל אין ספק שעד היום נשיקה מבחינתי היא משהו אחר. 

….

כשהתחלנו לצאת היינו מצרפים את האיילה, היא היתה תמיד נוגעת ומלטפת אותי, ממששת ומענגת אותי, מסתכלת עלינו מזדיינים חזק וגומרת מזה, מגמירה אותי בזמן שאתה עמוק בפנים. מעולם לא הרגשתי מאוימת מהנוכחות שלה, הייתי אז בטוחה בעצמי ובמה שיש לי לתת ולכן כל סשן או סקס או מגע שהיה היה טוב ונעים ומחזק.

היום המצב קצת שונה, אנחנו כבר מספר שנים יחד ומנהלים אורח חיים שהוא די ׳ונילי׳, בין עבודה ומשפחה וחברים, בין חובות לחסכונות, בין שמחה לעצב וכעס ובין הקשבה לרגשות ולרצונות שלנו ישנם רגעים שאנחנו רוצים לגוון ולכן כשהתחלנו לדבר על צירוף של נשלטת לערב כזה, מסיבתי וחוויתי לא רציתי להיות ׳משביתת שמחות׳ ובמילא כל כך קשה לי ואין לי כוח להילחם אז זרמתי. 

זרמתי עם הצירוף ועם המועד (כמעט חודשיים אחרי שסבתא נפטרה ושבוע וחצי אחרי שדוד שלי נפטר) ובדרך קצת שכחתי את עצמי. 

הכחשתי כל קשר לצירוף הזה ובעיקר רציתי להריץ קדימה בזמן ולהיות כבר אחרי, רציתי שתשמח, שתצבור חוויה, שיהיה לך טוב, שאולי תרגיש משהו נוסף שאני לא מאפשרת לך להרגיש, אולי….

ניסית לשבת ולדבר איתי על גבולות, להציב כאלה משלך ולהבין גם איפה עובר הגבול שלי. 

דיברנו בעיקר על מין, חדירה שהיא מבחינתי גבול ברור… סיכמנו שלא יהיה סקס ובעצם מעבר לזה פשוט לא רציתי לדבר, לא הרגשתי בטוחה בעצמי מספיק כדי להציב גבולות נוספים. הרגשתי במגננה, כאילו אני מותקפת ע״י הרצון שלך וכמגננה דחיתי על הסף כל שיחה על גבולות ורצונות ומחשבות ופעולות. לא רציתי את הצירוף הזה באמת… לא עכשיו, לא ככה. 

אבל זרמתי וחזרתי לריין המרצה, זאת שעושה כל מה שאומרים לה, זאת שאין לה רצונות או דעות או מחשבות וכל מה שחשוב הוא הצד השני… והשלישי.

לא רציתי לגרום לך חוסר נוחות ובטח לא לה, מה היא אשמה בבעיות שלי?! אבל בזמן הזה הקנאה החלה לתקוף, החשש שהיא טובה יותר, מספקת יותר, יפה יותר, מצחיקה יותר, ילדה יותר. המחשבות תקפו שוב ושוב ואני דחיתי ודחיתי ובין לבין עקצתי ועקצתי ואתה ניסית כל פעם לשאול ולהבין, מה מפריע? ממה אני כל כך מפחדת? מה אני מנסה בעצם לומר? מה אני רוצה להגיד?! 

ואני שוב נמנעתי ודחיתי על הסף כל שאלה, וברגעים ששאלת ״מפריע לך שאני נוגע בה?״ או ״הכל בסדר? את נראית קצת לא מרוצה.״ ברגעים האלה נפנפתי אותך ״הכל בסדר, אני סתם עייפה״, ״הכל טוב פשוט אני קצת רגישה״… 

לא נתתי תשובה חד משמעית לכלום ואתה לא הבנת, לא הבנת שאני לא רוצה להיות בסיטואציה, לא ראית כמה כל מגע בניכם מחלחל אלי פנימה ומעלה לי רגשות לא טובים, הרגשתי לא מספיקה, לא מספיק יפה, לא מספיק מאופרת, לא מספיק בלונדינית או גבוה, לא מספיק חזקה לספוג כאב, לא מספיק מתוקה עם קול ילדי, לא מספיק נשלטת וצייתנית, לא מספיק ביחס אליה ובכלל ביחס להכל בעולם. 

הרגשתי משביתת שמחות, קנאית עלובה, חסרת בטחון ברמות הכי גבוהות שיש, הרגשתי לא אני… העצבים והכעס נאגרו ונאגרו ואתה ניסית להבין אבל האמנת למה שאמרתי, שאני רק עייפה, שאני פשוט בתקופה רגישה. 

בכמה שעות שלפני המסיבה היינו שלושתינו יחד בבית, צחקנו וצחקנו עשינו שטויות, הכנו אוכל וסידרנו קצת לפני היציאה, ברגעים האלה היה המון מגע בניכם, מגע שאני כבר כמעט הספקתי לשכוח בכל הזמן שלנו יחד. 

היו פלרטוטים עם העיניים, חיוכים מרומזים, ליטופים וצביטות, נשיכות ומשיכות ואני מבעבעת מבפנים… הכל בוער.

נכנסתי להתקלח ובזמן הזה אתם המשכתם בשלכם ובנוסף לכל… התנשקתם. 

הלב נשבר…. בחיי עד עכשיו קשה לי לחשוב על זה. 

מיד אחרי דיברנו על זה והצבתי את זה כגבול ברור, אין חדירה ואין נשיקות. ״זה אינטימי לי מדי״ ואתה ישר התחרטת הרגשת בגידה. שלך בי, ואני הרגשתי הכי חסרת בטחון, הכי לא מושכת, הברווזון המכוער, הילדה הטיפשה המאוהבת, השמנה והמכוערת, חסרת הכישורים, עולב העלובים…. 

הרגשתי כל כך רע! 

פתאום כל מה שקרה לפני הפריע לי, הציק לי הצחקוקים שלכם אחד עם השני, הציקו לי הנגיעות, הצביטות, הפלרטוטים! הכל הפריע לי…

אבל כמובן שאני לא אהרוס לכולם את הערב וברגע אחד עטיתי על עצמי מסכה, מסכה שאני ואתה ראינו את העצב שלי דרכה. מסכה שלא באמת יכולנו להתעלם ממנה. 

במהלך כל הערב הורדתי את המסכה ועטיתי אותה חזרה, רק לא לגרום לה להרגיש לא בנוח, רק לא להרוס לך את הערב. 

בתחילת הערב נכנסו לחדר משחקים, לעשות סשן משותף…. כל המחשבה על להיות חלק מהסשן הזה הכניסה בי כל כך הרבה כעס, לא רציתי לחלוק, לא רציתי לשתף עם אף אחת את מה שאתה גורם לי להרגיש ובאמת דקה-שתיים לתוך הסשן החלטתי לצאת ממנו. 

הסתובבתי אליך ״אני לא רוצה להיות חלק, אני רוצה את כל התשומת לב שלך עלי, בנתיים אצטרף אליך״ ואז ניסיתי, ניסיתי להצטרף אבל לא רציתי באמת, לא יכולתי לגעת בה, לא יכולתי לענג אותה לא בכאב לא באהבה, לא רציתי להיות שם. 

למזלי זוג חברים קרא לי מהצד והלכתי לסשן אותם ואז גם באה אלי עוד חברה וביקשה לקבל קצת מכות… נכנסתי לזה כמו שאני יודעת ובין ספנק לספר והצלפה להצלפה לא יכולתי להוריד ממך את העיניים. אני זוכרת את כמות הספקנים, את הצליל של היד שלך חותכת את האויר בדרך לישבן שלה, אני זוכרת כל ליטוף ונגיעה שנגעת בה, אני זוכרת כל גניחה שלה מכאב ואני זוכרת בעיקר את עצמי סופרת את השניות והדקות עד שזה יגמר. 

לרגעים הרגשתי שאתה מעדיף את התחת ׳המקבל׳ שלה, לרגעים הרגשתי שאתה מחזיק את עצמך מלהעמיק את המגע, לרגעים הרגשתי שאם לא הייתי פה כבר היתה מזדיינים כמו שפנפנים על איזו ספה.  

חיכיתי ופיללתי לרגע שתקרא לי, רציתי לעשות לך דווקא, ללכת משם כעוסה, להרוס לך את הערב! רציתי להרביץ בקטע ממש אלים ולא בדסמי, רציתי לבכות את חיי על האובדן שלך. 

רציתי שתיגע בי כמו שאתה נוגע בה, שתאהב אותי כמו שאתה אוהב להרביץ לה, רציתי להיעלם! 

ואז הגיע תורי….

אני לא אוהבת לחכות בתור, אני לא רוצה להיות הילדה המנומסת שגידלו אותי, אני רוצה לקבל הכל כאן ועכשיו, רוצה להיות המרכז, רק אני מול כל העולם. רוצה להיות יחידה. 

במהלך הסשן ואפילו די בהתחלה שלו התחלתי לבכות, ואף מכה לא כאבה לי כמו כל המחשבות שבראש. פתאום מצאתי פורקן לאובדן הגדול בחיים שלי, פתאום מצאתי פורקן לקנאה שהתעוררה לה, פתאום מצאתי מקום שקט. 

מכה אחרי מכה ואני רק בוכה יותר ויותר, ובשקט… מסתירה את פני עם השיער מכל מי שצופה בנו… הדמעות מטפטפות מעיניי ישירות לרצפה השחורה ובכל דמעה שיורדת עוד משהו בי משתחרר. לא הרגשתי את הכאב הפיזי כלל, כל מה שעבר לי בראש זה שכשהלב כואב אף כאב פיזי לא משתווה. 

לרגעים בסשן הרגשתי שאיבדתי אותך לנצח, שהינה מצאת לך מישהי שממלאת בך את מה שאני לא. אבל במרבית הזמן הרגשתי שוב שאני במרכז. 

והאמת שנכנסתי למוד מרצה, ניסיתי להוכיח שאני טובה יותר, שווה יותר, חזקה יותר, סופגת יותר. 

לא אשקר שבמהלך כל הערב הקנאה התגנבה ושלחה חיצים של רעל למחשבות שלי. היא שמה עליך רגליים והרגליים שלי מתחילות לרעוד, אתה מושך לה בפטמה והציצי שלי זועק ליחס, אתה מסתכל עליה והעיניים שלי הולכות לאיבוד במרחב. 

כל דבר רק הציק יותר ויותר ואני הבנתי שהערב הזה רחוק מלהיגמר. 

בסוף הערב, אחרי שהחזרנו את הילדה לביתה ונסענו לבית שלנו דיברנו על מה שהיה. הסברתי כמה קשה היתה לי הסיטואציה ואתה הקשבת והחזקת אותי קרובה אליך, הסברת לי את הכוונות שלך ויותר נכון את חוסר הכוונות שלך בנוגע אליה. 

השיחות המשיכו גם בבוקר שלמחרת, הסברתי את חוסר הבטחון שלי, הסברתי שאני מאוד אוהבת אותה ואין לזה קשר אליה, שזה משהו דפוק בי שלא מוכן לשחרר, שרואה את הדברים האלה מהצד ומרגיש שהוא נדחק יותר ויותר לפינה. ואתה הקשבת והצטערת וחיבקת ונישקת ואני הגנבתי עוד ועוד נשיקה עם השפתיים שלך ואמרתי שאני ממש לא מוכנה שעוד מישהי תרגיש כמה אתה רך, תטעם כמה שאתה מתוק. 

הסברתי שיקח לי זמן להתגבר ושאני לא בטוחה כמה אהיה פתוחה לצירופים בקרוב ואפילו ביקשתי ממש יפה להציב עוד גבול. ואתה שמעת והקשבת והרגשת וריגשת, והצדקת וחיזקת אותי. ואני הרגשתי לרגעים קצת יותר טוב, קצת יותר בטוחה במקום שלי. 

ואני יודעת שהילדה לא אשמה, האמת שגם אתה לא… אני נמנעתי מלהציב גבול ברור, אני נמנעתי מלשתף איך אני מרגישה  ואני זאת שהיתה יכולה למנוע את זה מההתחלה. ואתה מהצד שלך ממשיך להזכיר לי שאין כאן אשמה, שהיינו צריכים להיות יותר קשובים, אני אליך ואתה אליי. 

….

הבוקר בדרך לעבודה החלטתי לשלוח לך את זה: 

אהוב שלי, אין לך מושג כמה אני אוהבת אותך ורוצה לספק לך את כל הצרכים ♥️❤️
אני אוהבת אותך ויכולה להיות כל מה שתרצה, אני יודעת שאני לא מושלמת ולפעמים אפילו בלתי נסבלת.
אני יכולה להיות הנשלטת הכי מתמסרת וממושמעת, יכולה להיות ליטלית מעצבנת ומפונקת ויכולה להיות הזונה ללא בושה כשאתה רוצה.
אני אוהבת אותך ורוצה שתאהב אותי ותהיה איתי תמיד.
לא רואה את עצמי עם מישהו אחר ובשנה האחרונה גם לא עם מישהי אחרת 🫣
אוהבת להריח אותך, לנשק אותך, לחבק אותך ואפילו לריב איתך.
אוהבת את הלילות שלנו מלאי החיבוקים והליטופים ואוהבת את הערבים מול הספה סתם להיות בנוכחות אחד של השניה.
אוהבת אותך כמו שאתה ואוהבת את המאמץ שלך כל יום מחדש להיות טוב יותר, לעצמך ולסובבים אותך.
אוהבת את העתיד שאני רואה לשנינו יחד, מאמינה באהבה שלנו וגם ברצון שלנו להצליח ולנצח את העולם.

אוהבת אותך ומתחרמנת ממך ורק ממך ❤️
שיהיה לך יום מוצלח, אתה תמיד במחשבה שלי 🙏🏽❤️

….

ועכשיו אני תוהה עוד כמה זמן ארגיש ככה, חסרת בטחון אבל בטוחה ביכולת שלי להתגבר על זה. 

בטוחה בך ובמשיכה והרצון שלך להיות איתי אבל גם חוששת שמה לא אוכל לתת לך כל מה שאתה רוצה. 

אני לא יודעת עוד כמה זמן זה יימשך אבל בנתיים סיכמנו שאנחנו צריכים להתמקד בעצמינו, ביקשתי בצורה ברורה שלא יהיו צירופים, דרשתי בצורה ברורה עוד יותר שלא יהיו פלרטוטים בסגנון הזה, שלא יהיו התגרויות והצקות שמביאות לתגובה ״מינית״ ואפילו לתגובה לא מינית.…. ביקשתי זמן לעקל והבנתי גם שאני צריכה למצוא את עמק השווה שלי, המקום שבו אני יכולה לנהל אורח חיים ונילי שבו אני עובדת במשרת ניהול, אחראית על 15 עובדים, קונה רכב, משלמת שכר דירה, דואגת למשפחה וגם לך ❤️ לבין היכולת והרצון שלי להיות קטנה וחלשה מולך, לספק לך את הצרכים הסאדיסטיים, לגנוב ממך רגעים של שליטה, להתרפק על החיבוק שלך ולהרגיש בטוחה בין זרועותיך. וכרגע אני לא מוכנה לחלוק אותך עם אחרות… לא משנה כמה אני אוהבת אותן או בוטחת בך. 

רוצה להיות יחידה

כשאת בוכה
עולם נפתח למעלה
ככה זה
תבכי מפל
תבכי עד שנגמר לך
עד שנגמר, הלב אומר

תן טונה, תן, תן לי עוד ונאהב אותך
ככה התרוקנתי והבנתי שזה לא מגניב
ואללה יש לי לב, (אה) לב אחד, שומר עליו
כן, עכשיו אני העץ הלא הנדיב
רק רגע, היי, רק רגע
אני צריך רק רגע לאיתי
גם אם עכשיו זה לא מתאים
חברים על אמת מבינים אותי
כי מה שבשבילי הוא בטח לא רעיל
קשה לחשוב שלפעמים עדיף לי לבד
ואף אחד לא חייב להבין ת׳מסע שלי
אנשים שלא התעניינו אם אכלתי
יהיו הראשונים להגיד שעלה לי
זה שיש עליך כתר
לא אומר שגם יראו אותך ממטר
איפה שלא שמתי גבול היה קצר
ואז עצב, שם נפרץ הסכר
אתה לומד להיות אתה דרך הרבה כאב
אז תן לזה לכאוב זה משחרר ת׳לב
עכשיו אני מחבק את הקושי
מצאתי בו גם את היופי
כי כמה שעצוב לראות אותך בוכה
וכמה שקשה לראות שמישהו מאוכזב ממך
תמיד יש עוד ועוד ועוד, זה בבבושקה
תן טונה, תן, תן לי עוד ונאהב אותך

אני נתתי
הכול נתתי
כשלא היה בי עוד

כשאת בוכה
עולם נפתח למעלה
ככה זה
תבכי מפל
תבכי עד שנגמר לך
עד שנגמר, הלב אומר

אני בוכה וזה לא נגמר ושום עולם לא נפתח 😔

כותבת

מוחקת

כותבת

מוחקת

כותבת

מוחקת

כותבת

מוחקת

וחוזר חלילה. 

באיזו קלות אנחנו משתפים עירום, תמונות אישיות, חתיכות מאיתנו…. 

באיזו נוקשות אנחנו מסרבים לדבר, להכניס רגשות לתבניות של מילים. 

באיזו קלות מוחקים בן אדם ובאיזו מהירות מבטים נוקשים נשלחים וחיצי הרעל איתם. 

אם יש משהו אחד שאני מתגעגעת אליו שלי זה לדבר איתך, בשניה היית עושה לי סדר…. מכניסה הכל להגדרות קטנות ומסבירה הכל במטאפורות גדולות. 

אין כמוך שידעו להתבטא, לכאוב, לאהוב, לכעוס, לסלוח ובעיקר להעניק וזה אף פעם לא נגמר במילים. 

היום אני בתחושה שמעטים האנשים שדעתם נקיה, מעטים החברים שכנות היא ערך עליון עבורם… אם בכלל. 

היום אני חוששת שמא לא נותרו עוד אנשים טהורי אהבה כמוך, שיתנו לי לאכול מידם וילטפו אותי בחיבוקם. היום אני חוששת שמא לא נותרו עוד אנשים שמדברים, הכל דוחים לאחר כך ומי כמוך יודעת (או שלא) שלא תמיד המחר מגיע.