כן
כן
את!
זאת במראה... אני מסתכלת לך בעינים, אל תתעלמי ממני.. כאילו מעצמך.
פשוט תקשיבי רגע למה שיש לי להגיד.
הכי קל זה לבעוט ולשרוט, לצעוק ולבכות, להרחיק ודחות מעלייך את כל הזאבים שם בחוץ.
טוב, אולי לא כולם זאבים אבל שנינו יודעות על מה אני מדברת.
אז הכי קל זה פשוט להיות לבד. הרי כבר לגמריי שכנעת את עצמך שמערכות יחסים זה לא בשבילך. ולמרותשאת אומרת שאת לא מאמינה באהבה, את האדם הכי אוהב שאני מכירה.
וזה מה שהכי מפחיד אותך, שמרוב אהבה לאחרים תאבדי את עצמך.
אבל סמכי עליי והכי חשוב תסמכי על עצמך, את בוחרת את הסובבים אותך בפינצטה, את מחפשת ומפשפשת ובוחנת.. ובסוף את שולפת אחד. אחד מכולם ומוסיפה אותו אלייך, נותנת לו מקום בלב שלך.
ונכון שאת יכולה להיות צינית ועוקצנית, ככה את מגנה על עצמך וזה לגמרי בסדר. אבל לפעמים תרשמי לעצמך להניח את הציניות והעוקצנות בצד.
אני כבר שנתיים מסתכלת עלייך מהצד.
אני נהנת לראות אותך צומחת ומתפתחת ולאט לאט ממש לאט נפתחת.
בנתיים את עושה בשביל עצמך, את לומדת וחוקרת ויוצאת לטיולים. גם בנפש.
ואת חושבת על מה שהיה ומנסה להבין מה הביא אותך עד אותה נקודה.
אבל את יודעת מה הכי יפה?
שאת פתאום רואה קדימה, את חושבת על העתיד.
כאילו ההווה כבר לא מספיק לך, פתאום יש לך לאן לשאוף, פתאום את רוצה להצליח.... להיות מצטיינת!
מצטיינת במה?!? בשביל לדעת את זה את לא צריכה אותי. בשביל זה יש לך אותך.
אז תשאירי את המגננות (לא את כולן! בכל זאת זאבים) ותתחילי את המסע הזה. המסע שלך..
המים כבר נטמנו בכל תחנות העצירה, כולם כבר יודעים שאת בדרך... ובסוף כשתגיעי לפסגה, תסתכלי על כלהמסע המטורף הזה ותרגישי כל כך גאה.
ואת לא תזכרי את כולם, וזה בסדר אם תעשי יותר עצירות או תלכי בקצב איטי יותר.
זה המסע שלך ושאף אחד לא יגיד לך אחרת.
ואם את שוכחת אותי, אל תלחצי. אני כאן לצידך!