״איך אפשר לשכוח?״
היא שואלת אותי מידי כמה ימים
ואני תמיד בורחת לעיסוקים אחרים, אין לי זמן להתעסק בכאב.
״איך אפשר לשכוח?״
היא שואלת אותי מידי כמה ימים
אז אני מנסה להסביר שאולי זה בכלל לא קרה, אולי היא רק דמיינה, אולי הוא לא נגע, אולי לא זה מה שהוא ניסה. והריי הוא אף פעם לא באמת פגע, הוא רק ליטף, אלה היו רק חיבוקים עדינים, רק ליטופים.
״אבל הוא נגע בשלי״
היא אומרת לי
ואני רק שותקת, מנסה לחבק אבל מפחדת, מנסה להסביר שלשכוח את מה שזוכרים תמיד זה קשה.
אז אני מנחמת ומדגישה ששום דבר נורא באמת לא קרה, רק קצת ליטופים, רק חיבוקים עדינים והנגיעות בשלה זה היה מדאגה, הריי היא הייתה רק ילדה.
״אז זה רק מדאגה?״
היא שואלת
ואני עונה שלפעמים גם מדאגה זה לא טוב, ובכלל הכי טוב לדאוג לעצמך, ככה אין סכנה.
אני מסתובבת
וממשיכה
לדאוג לעצמי, כמו שאני אומרת לה
שלוש שנים הוא דאג לה
עד גיל 7
בסוף היא הצליחה לברוח
רק לשכוח נשאר לה
