אני קצת כמו נפש כלואה של אישה בת 40 ובתור אחת כזאת אני אלופת העצות.
מדליית זהב מקום ראשון מגיעה ל..........
מי שפאקינג תתחיל ליישם את העצות של עצמה!
אז לכבוד השנה החדשה (בכלל לא קשור לחובה של עננה. קריצה. קריצה) החלטתי לגמרי לבד (תנו לי להאמין בזה) לנעוץ כאן את עשרת העצות הכי טובות שנתתי (לפי דעתי המאוד קובעת). בתקווה שביום מן הימים אתחיל ליישם אותן גם :)
עצה מספר אחת.
איך אפשר שלא להתייחס לעצה שעליה כבר נכתב פוסט? ואהבת לרעך כמוך.
פשוט לאהוב את עצמך ולשים את עצמך במקום הראשון לעזאזל.
הרי זה סוד הקסם. אתם מבינים? כי אם לא נבין שמגיע לנו לא נוכל לקבל, וכשאנחנו לא מוכנים לקבל אוזלת לנו הנתינה גם.
מה שמוביל אותי ישר לעצה מספר שתיים.
תלמדו לקבל. לא לקחת! לקחת זה יותר קל, לקבל זה החלק הקשה.
כשמדובר בלקבל, אתה צריך להבין ולהשלים עם זה שאתה מקבל משהו בגלל שאתה זה אתה. זה כמו לקבל מתנה מיוחדת ליום הולדת, מתנה מחבר קרוב, כזאת שאתה יודע שהושקעה בה מחשבה, כזאת שהותאמה למידותיך, מתנה עבורך. ברגע כזה, אתה צריך לדעת לקבל, לדעת לקבל בשקט ובלי להרגיש חייב, בהבנה אמיתית ונכונה שפשוט מותר לך לקבל.
הפסקה הזאת הייתה כתובה קצת אחרת, אבל חבר טוב בצ''אט העלה בי מחשבה שאולי היכולת לקבל משהו היא ההבנה שאתה בעצם נותן גם אם אתה לא חושב שיש לך מה לתת... מעניין... לא יודעת אם לזה הוא התכוון...נו שוין.
עצה מספר שלוש. תהיי יפה ותשתקי.
אני לא אחזור על הפוסט הזה, וזה לא הנושא עכשיו. מה שאני מתכוונת אליו זה שצריך לדעת לקבל מחמאה. אני לא יודעת למה זה כל כך קשה לי, לפעמים אני חושבת שזה בגלל שהכל נשמע כמו שקר אחד גדול, ניסיון להפיל אותי בפח, כאילו שבאמת ארגיש מוחמאת ואז יצביעו עלי ויצחקו על כך שאני פתי מאמין להכל. אני באמת פתי, אבל לאחרונה אני חוששת שלא זאת הסיבה, קצת הייתי רוצה שזאת תהיי הסיבה אבל זה מרגיש לי כמו לשקר לעצמי. ממש לאחרונה אני חושבת שהקושי לקבל מחמאה זה אולי הקושי להבין שעוד מישהו רואה בי לפחות קצת ממה שאני רואה ולכתוב את המילים האלה זה אולי הדבר הכי קשה שעשיתי לאחרונה. להודות בזה שאני שווה משהו זה פאקינג קשה ועוד יותר קשה שאנשים סביבך רואים שאתה שווה ובגלל זה פשוט "תהיי יפה ותשתקי" או במילים אחרות "תגידי פאקינג תודה רבה ותפסיקי להתחמק ממחמאות ילדה!"..
עצה מספר ארבע. תרשמו דברים. הכל.
החל ברעיונות שעולים לכם לראש וכלה במחשבות יומיומיות, משימות שניתנות לכם או שאתם לוקחים על עצמכם, דברים טובים שקרו לכם, עובדות מעניינות, מילים חדשות. פשוט תרשמו הכל. תראו (תשמעו\תקראו.. מה שבא לכם) אני יש לי אחלה זיכרון, אני זוכרת משפטים שנאמרו לי, אני זוכרת סיטואציות משונות, אני זוכרת דברים לא קשורים שעולים מתי שבא להם, הזיכרון שלי קצת מוזר אבל אחלה זיכרון ועדיין אני חייבת לרשום יותר, זה עושה סדר ואני ממליצה גם לכם לרשום ובאותה נשימה אני ממליצה לכם גם לחזור לרשימות האלה, אולי לא תמיד תזכרו למה רשמתם את זה אבל אולי זה יעלה בכם דברים נוספים. בקיצור, פשוט תרשמו גם אם אתם לא מאלה, תעשו לעצמכם לפחות רשימה אחת. רשימה של שירים, ספרים, עובדות, מילים חדשות, משימות, תנהלו רשימה אחת ותראו מה זה עושה לכם ואם זה עושה לכם טוב, פשוט תשתפו את הרשימה הזאת :)
עצה מספר חמש. תכירו אנשים חדשים. תכירו באמת.
קשה לי להכיר אנשים חדשים. אני לא יודעת אם זה מהחשש להכניס עוד אנשים ללב אבל אני מתקשה בזה ולמרות זאת העצה הזאת - להכיר אנשים, היא אחת העצות החשובות שאני נותנת. אל תמנעו מעצכם לדעת, ולהכיר אנשים זאת הדרך הנכונה לדעת. לא גוגל ולא ספרים ולא מושגים רבי משמעות, א נ ש י ם. למרות שזה יכול להיות מפחיד או דורש מתן תשומת לב אמיתית זה משהו שחשוב לעשות. אין דבר מופלא יותר (לפי דעתי הקובעת חיחיחי) מלהכיר אנשים, לשמוע חוויות ולהבין כיצד אנשים פועלים חושבים ומתנהגים.
זה מוביל אותי ישירות לעצה השישית.
תנו לאנשים להכיר אתכם.
בלי מסכות, בלי ציניות, בלי בלבולי מוח כאלה ואחרים. מספיק להסתתר מאחורי הדמות הזאת שבניתם. קחו לעצכם רגע ותחשבו מי אלה האנשים שבאמת מכירים אתכם, כמה הם? למה דווקא הם? איך הם הכירו אתכם? תחשבו רגע מה זה גורם לכם להרגיש, כשבאמת מכירים אתכם. אל תשכחו להודות להם על היותם שם ועל כך שמכירים אתכם, זה לא ברור מאליו!
יותר מזה אני לא צריכה להוסיף אז נעבור לעצה השביעית.
תשחררו. קל להגיד וקשה לבצע.
פשוט לשחרר, הכל ומהכל. לשחרר מהדעות ומהמחשבות, לשחרר מגננות והכי חשוב לשחרר את עצמנו מעצמנו. הרי בסוף מי שמחזיק אותנו הכי קצר (לפעמים גם משחרר יותר מידי) זה אנחנו, לפחות ככה זה עובד אצלי. אז שחררו...
עצה מספר שמונה. תשאלו.
אני לא מפסיקה להגיד את זה לקרובים שלי, אם משהו לא ברור, לא הגיוני, מפחיד, פשוט תשאלו. לרוב הדברים יש תשובה ולאלה שאין תשובה יש אפילו יותר מאחת. זה אולי מתקשר אצלי קצת ללשחרר, לשחרר מהדמות או המסכה של יודעת הכל או לפחות לשחרר מהרצון ללמוד לבד. לפעמים הכי טוב זה ללמוד ביחד ולהודות שאתה לא יודע הכל זה בכלל מעלה.
עצה מספר תשע.... אחת לפני אחרונה (מחיאת כף)
תסתכלו על חצי הכוס המלאה.
נכון, הכי קל זה להתלונן על מר גורלנו או להיגרר למחשבות על כך שהכל מסביב רע. תנו לי לגלות לכם סוד...... שום דבר הוא לא סוף העולם! ובבקשה שמישהו יגלה לי את הסוד הזה גם!
עצה עשירית ואחרונה חביבה בהחלט לפוסט זה החביב ביותר :)
תתחילו ליישם את העצות שלכם!
אני באמת כותבת את זה? כן!!!
למרות שזה כאילו הכי ברור לכולנו, רובינו לא עושים את זה. אנחנו אלופים בלספר לכל העולם מה נכון ואיך נכון אבל שוכחים ליישם את הנכון הזה בעצמינו. תארו לעצמכם מצב בו אתם סוף סוף מיישמים את ואהבת לרעך כמוך או את לשחרר או כל עצה אחרת שאתם בטח נותנים לאחרים. אני חושבת שזה אולי משהו שמגיע עם הגיל או הניסיון או חוויות כאלה ואחרות, הרי כבר היום יש עצות שבעבר הייתי נותנת והיום אני מיישמת ועדיין אני חושבת שזאת העצה הכי טובה שיש לי לתת לכם והיא בטוח הכי טובה שאני יכולה ליישם.
ובמחיאות כפיים סוערות והרבה יזע באצבעות אני שמחה לבשר לכל אומת הכלוב (או לפחות לחדר אמת או חובה) כי פוסט זה נחתם וחובה אחת מיני רבות הושלמה בהצלחה..
תודה רבה לעננית שגורמת לי לחשוב ולהיכנס קצת יותר עמוק. מודה באמת!
תודה להוריי שהביאוני עד הלום .
תודה לגורל לא מוסבר וגוגל על שמשכו אותי לכאן :)
אני הייתי ריינו ואתם פשוט..... פשוט היו טובים.
