סתם כזאת פריקה מבולגנת

לך שיש צואר לבן,
ולי סכין מעשת,
זמיר ומשי - לך, בתי מרזח - לי.
ואם ביום ארור
תפלי אלי נכבשת -
זעקתך תטבע בשאגת קולי.

כי איך אוהב - דעי:
כמו פנתר דורס את
קורבן תאותו בשצף קצפו מפיו -
ממחבואי דמי אקפץ, חיה פורצת,
ובין מלתעותי תדעך נשמת טרפי.

לא אכירך, אישה,
כי בך אוהב אחרת -
את זו, שבקרבך גועה ולא ראית.
היום לא את -
צלך רודף אחרי, הפרא,
לשים כבלי-תרבות על אהבה פראית.

הנה, הנה תרצי
ותהססי מדעת
מה עז יותר - דמי, או דם נעים-זמירך…
בכל צבעי קשתך
אל חץ אוני נוטה את -
בכדי! -
לא אלכד, רק פחד אסמירך!

דממתי את אפך? -
סלחיני, המחושקשת,
אני ואת - זרים, הרפיני בשבילי.
לך שיש צואר לבן,
ולי סכין מעשת,
זמיר ומשי - לך, בתי מרזח - לי.