לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סתם כזאת פריקה מבולגנת

הזכויות שמורות לקרנפית מחרסינה


***מתגעגעת תמיד פיה תאומה שלי***
לפני 3 שנים. 29 באוקטובר 2020 בשעה 18:17

טריגר אונס!!!

 

 

 

אני מרגישה משהו רטוב ליד האוזן, זוג ידיים אוחז בי בגסות.

אני בטח חולמת

אני מנסה לחשוב על דברים שמחים כמו שאני עושה כשיש לי סיוט, אני מדמיינת את הטיסה מחר בבוקר, החופים היפים שאבקר בהם והשמש על עורי מזריחה עד שקיעה. אני עדיין מרגישה ידיים, הן מטיילות, לשות תופסות מושכות בגוף שלי. 

מה קורה פה?

כל כך קשה לפקוח את העיניים, הראש שלי כבד והגוף מעלי מסרב להיעלם, אני פוקחת את העיניים בקושי ומנסה להבין מה קורה סביבי.

הידיים שלו תופסות אותי והפנים שלו מתקרבות לשלי, הוא מתחיל להעביר את הלשון המחוספסת שלו על הפנים שלי וצמרמורת לא נעימה עוברת בגופי.

רגע.... אני מכירה את הלשון הלא נעימה, אני מכירה את הפנים שלו... רגע... רגע....

אני מנסה להתפקס, אולי אם אצליח להיות קצת יותר פיכחת ועירנית אצליח לעצור את מה שקורה פה, זאת בטח אי הבנה אחת גדולה.

הראש שלי מסתובב והכל מטושטש, אני מצליחה לקרוא בשמו ״עצור רגע״ אני ממלמלת, אני בספק שהוא בכלל שומע משהו. ״היי... חכה רגע, עצור רגע״ אני מנסה בקול חנוק.

הוא מושך לי את התחתונים ומפשק את רגליי.

רגע.. רגע... עצרו הכל, מה קורה פה? 

אני מנסה שוב וחוזרת כמו רדיו שבור ״עצור רגע.. בבקשה, אני לא רוצה״ הקול שלי כל כך חנוק ונמוך אני אפילו לא יודעת אם הוא שומע אותי... אני לא בוכה ולא מתחננת, רק מנסה להסביר לו שאין צורך בכל זה ואני לא רוצה. זה תמיד  עובד בהסברים, לא?!

הוא דוחף לתוכי אצבע.

יש לי בחילה בחיי... בחיים לא כאב לי כל כך בגוף בראש ובנפש בבת אחת.

אפילו אנחת כאב אני לא מצליחה להוציא, רק ממשיכה לחזור בקול שקט וחנוק ״לא, בבקשה, תעצור רגע, אני לא רוצה״ וממשיכה להרגיש על גופי את הידיים המגושמות שלו והמגע הדוחה שלו עלי, הלשון שלו משאירה שובלי רוק על הפנים שלי וריח האלכוהול ממלא את חלל החדר. 

הוא שולף את האצבע ואני מרגישה שכל האיבר שלי נפצע מבפנים. אחרי התנדנדות קצרה וניסיון פיקוס שלו עם עצמו הוא מנסה לחדור לתוכי, אני כבר הפסקתי להתחנן, מחכה שיגמר ואחזור לחלום.

אלוהים בבקשה, תעשה שהוא לא יצליח.

הוא לא מצליח לחדור.

תודה אלוהים

אני נושמת לרווחה ומנסה לדחוף אותו מעלי, הוא נוהם עלי ואיני מבינה מילה מהמשפט שכנראה נאמר לי עכשיו, הוא בולע מילים ומגמגם, לעזאזל עם האלכוהול הזה.

אני מנסה לדחוף אותו שוב וחוזרת על תחנוני להפסיק את הסיטואציה הלא נעימה בה שנינו נמצאים.

הוא נשכב עלי מותח את ידו ולוקח את קופסת הוזלין שעל השידה הוא מפשק את רגליי יותר. אני עוצמת את עיניי מרגישה דקירה חדה, הוא כנראה הצליח...

אני צוללת לשינה עמוקה.

מה עשיתי אלוהים?!

 

 

קנטור​(שולט){חתולהלה} - 😰
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י