אני רואה שחור,
למרות שאני אומרת לכולם שאצלי תמיד ורוד.
המשקפיים הורודים שלי מזמן נסדקו,
במילא בלילה אין צורך להרכיב משקפיים ואיזה מזל שאצלי תמיד לילה.
צללים של אנשים עוברים מולי כל יום,
גם הצעקות והכעסים כל כך מעומעמים ואני כבר לא מבדילה מה קורה במציאות ומה בתוך הראש.
ניסיתי לטפס גבוה, ניסיתי להגיע לפסגות בלתי מושגות אבל לקראת בסוף תמיד מרגיש לי שהנוף הוא אותו נוף.
במילא אצלי הכל שחור, הכל חשוך, המשקפיים שלי מזמן נסדקו וקצת כמו הלב והנפש הם מונחים להם על השידה בצד, מעלים אבק, מחכים שמשהו יפתח.
אני רואה שחור והכל מעומעם
אני לא מצליחה לקרוא
זה מתסכל אותי עד דמעות
שאפילו לספרים אני לא מצליחה לברוח
ואולי זה הכל בגלל במשקפיים האלה
חרא משקפיים!
לא הייתי צריכה אותם מההתחלה
ועכשיו אני בקושי יכולה להסתדר בלעדיהם.
מחפשת חנות אופטיקה או אופטומטריסט או לפחות מישהו שיש לו משקפיים ורודים להלוות
אני אפילו לא דורשת את שלי בחזרה
רק משהו שיעזור לי שוב לראות
אולי אצליח ככה לברוח לכמה רגעים מכל החושך הזה