הריח של הגשם מזכיר לי תקופות חמימות ועוטפות, איך שלא אסתכל על זה החורף תמיד חיבק ועטף אותי.
לילות של ברקים ורעמים שלא נתנו לי לישון, הפסקות חשמל בקיבוץ והפחדות של ילדי תיכון, קפיצה בשלוליות וסרטים מפחידים מתחת לשמיכות.
צייד שטפונות, הרי יש בזה משהו כל כך יפה, להצליח לצוד את הטבע מבלי באמת להזיק לכלום.
היינו מגיעים, פותחים פק״ל קפה ובזמן שהמים היו מתחממים היינו משוחחים.
שיחות ארוכות חסרות תוכן, שיחות על הקשת בענן ואיזה מין סימן היא באמת מעבירה לנו.
שיחות על אמונה ואלוהים למרות שהוא הדבר הכי רחוק מאיתנו.
שיחות על נשיקות ראשונות וחיבוקים של השתוקקות.
שיחות על החלומות הכי גדולים או על פנטזיות בלתי מושגות.
שיחות בשמות קוד, על ילדים ששברו לנו את הלב ועל אלה שעדיין שוברים.
בין שיחה לשיחה ובין צחוק לצחוק היינו מצלמים, שומרים לעצמנו זיכרונות.
היום דווקא את הזיכרונות שלא תיעדנו אני לא מצליחה לשכוח.
חיבוק מלא משמעות וליטופים במקומות אסורים, נשיקות לא תמימות עם תירוצים ממזריים.
כשהקפה היה רותח הזמן היה נעצר ובדיוק במזיגת הכוס האחרונה המים היו שוטפים את האבנים הקטנות ויחד עם האבנים היו סוחפים איתם את המבטים והמחשבות וכל תשומת הלב הייתה מתמקדת בפלא הטבע הזה.
במים הנאגרים בפסגה של הר וכאשר אינם מצליחים להישאר יותר במקום הם זורמים בנחלים ושוטפים הכל.
השיטפון הזה, המים שמכסים על הכל וסוחפים איתם חלקיקי ילדות, המים האלה הם הדבר הכי חם ומלטף שקיים.
לפעמים אני רוצה להיעטף בשיטפון הזה, שיטפון של רגשות, כי יש מהם כל כך הרבה ותמיד מרגיש לי שעוד רגע הם לא יצליחו להחזיק את עצמם וישפכו להם בנחלי גופי ונפשי.
המים ימלאו חלקיקים ריקים ויסחפו איתם כל זיכרון וכל חלום קיים, יכסו את הפנטזיות ויזרמו יחד עם הכל לתוך ים אינסופי.
שם המחשבות, הרגשות, החלומות והפנטזיות שלי יתערבבו עם שאר המחשבות הרגשות החלומות והפנטזיות ויעלמו כלא היו.
ואז כמו בנצח יגיע שוב אביב שיפריח בי פרחים חדשים וקיץ שישתה ממני כל תחושה כואבת, אחר כך יבוא הסתיו וחלקים ממני יצבעו בגוונים צהובים-חומים וינשרו אל האדמה היבשה והצמאה.
בסוף כמו תמיד יבואו הגשמים, עם הריח העוטף והחמים ואני אשטף איתם בין נחלים נחלים, חלקם שלי וחלקם של אחרים.
אצלול לתוך ים אינסופי.
