השמלה הקצרה שאתה כל כך אוהב, זאת שהישבן שלי מבצבץ גם בלי להתכופף, זאת עם המחשוף שלא משאיר המון מקום לדמיון. גרביון רשת שחור ותחתוני תחרה מהסוג שאתה נהנה לקרוע. עקבים גבוהים שמקשים עלי ללכת בקצב שלך.
אתה אוהב שאני כמו רודפת אחריך, אתה אוהב לשמוע אותי קוראת לך.
זוכר איך הכל התחיל? את השיחות הארוכות? הלילות ללא שינה? הרגעים שהיינו שוכבים זה לצד זה ומסתכלים על השמיים? ואז סקס, כל כך הרבה סקס שגם ימים אחרי שלא היינו מתראים הייתי מרגישה אותך עמוק בתוכי.
זוכר את השפתיים שלך שמעבירות לי זרמים בגוף בכל נגיעה שלהן בי, הזין שלך שגורם לריר להצטבר בפה שלי, הידיים שלך שהיו תופסות אותי מהשיער כשהייתי משחקת איתך משחקי כוחות, הגב שלך ששרטתי רק כדי שישאר לך משהו ממני לאחרי.
זוכר כשאמרת לי שאתה לא יכול בלעדי? זוכר שברחתי ממך לפינה עם הנוף המשגע וייבבתי כמו ילדה? זוכר כשהגעת לשם שתי דקות אחרי עם החברים שלך? הסתכלת עלי במבט יודע וחייכת את החיוך המזדיין הזה שלך, אני ניגבתי את הדמעות הלבשתי חיוך מוטרף וחיבקתי את החברים שלך, מתעכבת מעט על כל אחד מהם, לאחרון לחשתי משהו שאני כבר לא זוכרת.
הסתכלת עלי במבט הקפוא שלך ומבלי שרצית הגבה שלך קיפצה בעצבנות. אחרי שהם הלכו תפסת אותי מהגרון ואמרת לי שזאת פעם אחרונה שאני נוגעת במישהו אחר ואז זיינת אותי שם על הספסל מול הנוף הזה שנצרב לי בזיכרון עם הגניחות שלי לתוך הפה שלך.
יומיים אחרי זה זיינתי את החבר שלך, עאלק חבר. סתם זיינתי אותו כדי להכאיב לך, כדי שתכאיב לי.
ומה היה שם? חוץ ממשחקי כוחות מיותרים? מה נשאר מכל זה?
כל כך הרבה זמן היית צרוב לי בזיכרון, כל כך הרבה זמן לא נתתי לגברים זרים מוכרים לי ככל שיהיו להתקרב, כולם היו זרים לי.
עד היום הכל כל כך זר לי, אתה זר לי.