סתם כזאת פריקה מבולגנת

אני יושבת על כיסא עץ באמצע החדר אין לי שעון ובמילא הזמן הוא שלו, אני לא יודעת כמה זמן עובר מאז שאני מתיישבת ועד שאני שומעת את הדלת נפתחת מאחורי,  ״אין עולם, אין גבולות.
יש אני ואת יש אותי ויש אותך זונה קטנה שלי״ צמרמורת מטפסת לי על עמוד השדרה וחיוך זדוני מתפשט לי על הפנים ״כן״ אני קוראת בהתלהבות רבה מדי ואני שומעת את הצעדים שלך מתקרבים בכל רגע.
אני מתפתה ומחטיפה מבט מהיר מאחורי הגב, אני פוגשת בפנים שלו ובמבט הלא מרוצה ״אני מתנצלת, לא יודעת מה קרה לי, פשוט עבר כל כך הרבה זמן ואני בכלל מרגישה שאני יושבת כאן כבר...״ ״סתמי״ הוא לוחש ואני משתנקת.
״על הברכיים״ הוא ממשיך באותו הטון ואני מבצעת, אני מסתכלת לו בעיניים ובמבט חטוף בשפתיים הוא מורה לי לפתוח את הפה, אני פותחת ומוציאה לשון ״זונה קטנה וטובה״ הוא מחייך קלות ואני מחייכת.
טיפות רוק קטנות נוחתות לי על השדיים בזמן שהוא מתיישב על הכיסא ומביט בי. ״תתקרבי״ הוא מורה ואני יורדת על ארבע ופוסעת אליו באיטיות, הציפורניים שלי שורטות פרקט וצמרמורת קטנה עוטפת את שנינו. אני מגיעה אל בין ברכיו ושובל של רוק נשרך מאחורי, הוא דוחף לי שתי אצבעות לפה ומורח את הרוק שלי על הפנים, אצבעותיו מאיימות לגעת לי בשיער ואני נרתעת לאחור.
״זזת״ הוא מציין בקול תקיף ואני מנסה למלמל משהו על העניין שלי עם שיער שניה לפני שהוא מעיף לי סטירה לפנים. שבע סטירות כמספר המילים שהספקתי להוציא מהפה ושוב החיוך הזדוני מתפשט לי על הפנים. 

........

אנחנו שוכבים במיטה, כבר כמה דקות שהוא מלטף אותי וגלים נעימים עוברים לי בגוף בכל ליטוף ״הלוואי שהייתי יכול להישאר ככה לנצח״ הוא לוחש לי ומושך לי קלות בפטמה, צחקוק בלתי נשלט יוצא לי מהפה ואני מניחה יד וראש על החזה שלו. ״לא בשיער״ אני ממלמלת בזמן שאתה מלטף ורגע לפני שאני נרדמת אני מרגישה שפתיים מלטפות מצח ועפעפיים.
אני מתעוררת בבהלה, כל הכרית שלי רטובה מדמעות והרגשה של מחנק לא משחררת אותי. הצד שלו ריק ועוד פתק מקופל מונח על השידה אני קמה ופותחת את החלון, נשימה עמוקה. ״נתראה עוד שבוע״ בתוספת לב קטן כמו בכל פתק שהוא משאיר, אני מקפלת ומכניסה לקופסה הקטנה.