2015
הראש שלי מסוחרר מכמויות האלכוהול ששתיתי, הבסים מכים לי בבטן התחתונה ואני מתחברת למוזיקה שמתנגנת, הגוף שלי מתחיל לזוז לפי הקצב. הידיים מונפות באויר, ישבן נע מצד לצד בזמן שהמוזיקה מתחלפת וברקע מתנגן השיר ״איפה היית״, אני ושירה מסתכלות אחת על השניה ומקפצות מהתרגשות. אני תופסת לה את הידיים ואנחנו מביטות אחת לשניה בעיניים ושרות בקול.
שירה היא אישה סקסית מטריפה, כזאת שרק מלעבור לידה כל החושים מתחדדים. היא גבוהה ממני בראש לפחות שיערה שטני גלי וארוך, פניה כשל בובה, שפתיה ורודות תפוחות מעט ומתעקלות לחיוך, עיניה כחולות ועמוקות כמו הים ומבטה חד ומפתה כשל חיית טרף. הגוף שלה מעוצב לתפארת, חזה שופע ומותן צרה, ישבן עגלגל ומוצק ורגליים בלתי נגמרות. אני יכולה לזהות את ההליכה שלה מקילומטרים כמו שאני עושה עם אחרים אבל מה שאני תמיד מזהה קודם זה את הנוכחות העוצמתית שלה, מין תחושת בטחון לא מוסברת ומצד שני חשש.
המוזיקה ממשיכה להכות בנו עם הבסים ואני מתקדמת לבר המאולתר לקחת עוד כוסית. שירה נעמדת לידי ומלטפת לי את היד ואני מחייכת ומחבקת אותה, היא מעדכנת אותי שהיא הולכת להתפנות ואני מלווה אותה. אנחנו מתרחקות מהמסיבה וכיפת השמיים מלאת הכוכבים מכסה אותנו, אנחנו מוצאות פינה שקטה ואני מתיישבת על סלע כלשהו בזמן ששירה מחפשת שיח להסתתר מאחוריו. אני לוקחת לגימות קטנות מהכוס, שירה מסיימת ומתיישבת לידי ושתינו מביטות בשמיים. אני מסמנת לה על הכוכב המנצנץ הגדול ומספרת לה על איך קיבלתי אותו במתנה מאדם אהוב לפני שנים רבות ״דעי לך, שאם אי פעם תרגישי בודדה ותצטרכי משהו להיאחז בו תסתכלי על הכוכב הזה וכל זמן שתראי אותו תדעי שאני איתך״ אני אומרת וממשיכה להביט בשמיים. שירה מפטמפטת מעט ואז משתתקת, אני מביטה בה מנסה להבין מה קרה והיא מעמיקה את מבטה בעיני.
אני מחייכת חיוך קטן ומלטפת לשירה את היד, היא מושיטה יד לפנים שלי ומלטפת לי את השפתיים, אני מרכינה את הראש במבוכה ומצחקקת ושירה בתגובה מרימה לי את הפנים מהסנטר ומנשקת אותי. השפתיים שלה רכות וצמרמורת עוברת לי מכף רגל ועד ראש, אני מחזירה בנשיקה והלשונות שלנו מתחילות בריקוד חושני, מלטפות ומתלפפות אחת בשניה. אני מושכת את השפה התחתונה של שירה ונושכת קלות והיא פולטת אנחה.
מישהו קורא לנו מרחוק ואנחנו עוצרות ומתנשפות מעט מהנשיקה הלא צפויה, ״אנחנו כבר חוזרות״ שירה צועקת חזרה ואנחנו נעמדות. ״שירה״ אני קוראת ומנסה להבין מה רציתי להגיד, היא מחייכת אלי ואני לא מצליחה להחזיק את עצמי ומנשקת אותה שוב. הידיים שלי יורדות מהפנים שלה לכתפיים, אני מלטפת את היד לאורכה ומשלבת את היד שלי בשלה בזמן שידי השניה מלטפת את החזה שלה מעל החולצה. אני ממשיכה ללטף ותופסת את הפטמה בין אצבעותיי ומושכת קלות, שירה פולטת גניחה לתוך פי ואני מרגישה את גלי העונג. אני עוזבת את אצבעותיה ועכשיו לשה את שתי שדיה בין ידי. שירה מלטפת לי את הישבן ומנשקת לי את הצוואר, היד שלה מלטפת לי את הבטן ויורדת לתחתוני הלחים ואני מתכווצת מעט. התחתונים שלי זזים הצידה ואצבעותיה של שירה מלטפות לי את השפתיים. תחושת בלבול מחלחלת אלי, אני עוצרת אותה ומתרחקת מעט, ״אני מתנצלת״ שירה ממהרת ואני מרגיעה אותה ואומרת לה שהכל בסדר ונסחפתי. אנחנו חוזרות בדממה למסיבה.
•~~~~~~~~~~~~~~~•
2020
״סחלב״ אני שומעת קול מוכר מסתובבת ופוגשת במבט של שירה. שלוש שנים לא ראיתי אותה מאז אותה מסיבת חנוכה באמצע המדבר. ״שירה, שנים!״ אני מחייכת אליה וקופצת לחיבוק. ״נעלמת״ היא מציינת ואני שמה לב שמשהו במבט שלה השתנה, ״אני נעלמתי?״ אני שואלת אותה בהפתעה ״לא ראיתי אותך כמעט חמש שנים!״ אני עושה פרצוף כועס. ״כן... לקחתי הפסקה״ היא עונה ומתחמקת ממבטי, חיית הטרף שהכרתי נעלמה ופתאום היא נראית כמו ילדונת קטנה. אנחנו מדברות ואני לא מפסיקה לחשוב על מה קרה לאישה הסקסית וחיית הטרף שהכרתי.
אנחנו מתיישבות בבית קפה פינתי ושירה מספרת לי על הטיול אחרי צבא, על נופים מטריפים, על לילות של תובנות וימים של מסעות אל עצמה. אף פעם לא הייתי ״רוחנית״ כזאת שנוסעת לסוף העולם כדי לפגוש את עצמה, מעולם גם לא חשבתי ששירה כזאת אבל שירה שנמצאת מולי עכשיו היא מישהי שונה לגמרי מזאת שהכרתי לפני שנים.
״את יודעת... תמיד ראיתי בך דמות למופת, כל כך נכונה אחת כזאת שלא צריכה להוכיח לאיש כלום״ היא משתפת אותי ואני פוערת את עיניי ״את צוחקת עלי?״ אני שואלת בטון נעלב והיא ממהרת להסביר ״תראי, אני תמיד חייתי בשביל אחרים, תמיד הייתי עושה כדי שיראו, שנים הייתי מסתכלת עלייך ומייחלת לעצמי מעט מה״על הזין כולם״ שאת משדרת״, אני מחייכת במרירות ״זה העניין.... שזה רק משדרת״. אנחנו משתתקות ותחושה מוזרה עומדת באויר בינינו, ״שומעת... אני יוצאת היום למסיבה עם חבר טוב, רוצה להצטרף?״ אני שואלת. ״אממ... רק חזרתי ואני צריכה להתארגן על עצמי קצת״ היא מנסה להתחמק אבל אני נחושה. ״שושי דווקא בגלל שרק חזרת את צריכה קצת להשתחרר, תבואי לשבת אצלי בדירה לפחות לפני ואם לא יזרום לך אל תבואי למסיבה״ אני מנסה שוב ומשתמשת בכינוי שנתתי לה כשהכרנו, שקטה שקטה אבל חודרת לעצמות, היא נענית בחיוב להזמנה שלי ואני מחייכת.
אני יוצאת מהמקלחת מתנגבת ושולחת לה את הכתובת בהודעה, ברקע מתנגן שיר של נועה קירל ״מגיבור לאויב״ ואני מזמזמת לעצמי. ״היי בייב״ אני שומעת קול מוכר וקופצת מבהלה, ״תגיד לי, מה אתה דפוק?״ אני כמעט צועקת על דביר, ״לא מגיע לי איזה מציצת שלום?״ הוא שואל כרגיל ״חתיכת אידיוט, תגיד תודה שאני לא צורחת לעזרה או משהו״. ״חבל... זה היה מעמיד לי בשניה״ הוא מחייך חיוך ממזרי ואני מחזירה פרצוף חמוץ, כל תשובה שלו צפויה מקודמתה ואני מגלגלת עיניים. ״איך נכנסת?״ אני שואלת ודביר מנופף במפתח שהבאתי לו כשעברתי לדירה. ״יופי... עכשיו תחזיר לי את המפתח ותלך, חברה שלי צריכה להגיע ואני ממש לא רוצה שהיא תראה אותך פה. היא עוד עלולה לחשוב שאתה חבר שלי או משהו כזה״ אני מחקה תנועה של הקאה ורואה את דביר מעקם פרצוף ומסתיר חיוך, אני מושיטה את היד למפתח והוא תופס את ידי מסובב אותי וצמיד את הראש שלי לקיר. אפילו התגובה הזאת לא מפתיעה אותי מרוב שאני רגילה לשטויות שלו, ״חלאס, אין לי סלבנות למשחקים שלך ואנחנו מזמן לא ביחסים שמאפשרים לך את זה״ אני מנסה להשתחרר מהאחיזה שלו אבל הבן זונה לא משחרר ״תפשקי רגליים בשבילי״ הוא אומר בקול שפעם העביר לי צמרמורות בגוף ועכשיו הדבר היחיד שיוצא ממני זה צחוק בלתי נשלט, אני מתחילה לצחוק ושומעת אותו נאנח באכזבה. ״יא כלבה״ הוא משחרר אחיזה ואני מרימה את המגבת שנפלה כאשר הוא תפס אותי, ״תודה רבה... עכשיו חתיכת ילד מטומטם, מה קורה?״ אני מחייכת אליו והוא מחזיר חיוך לפנים ומתיישב על הספה.
אני נמרחת בקרם גוף ושמה תחתונים וחזיה ורודים ופרחוניים והוא לא מוריד ממני את המבט ״אם קשה לך שאני עירומה אתה יכול לעצום עיניים אתה יודע״ אני מתגרה, הוא שולח מבט מאיים ואני שוב מתפוצצת מצחוק. ״טוב... עזבי את זה רגע. הגעתי לדבר איתך על משהו חשוב״ הוא אומר ואני שומעת בקולו שזה עניין רציני, אני זורקת על עצמי שמלת כותונת ומתיישבת על הכורסא מולו. ״אל תלחיץ אותי, הכל בסדר?״ אני שואלת ומתחילה להריץ לעצמי אפשרויות בראש, ״מה שלום אבא שלך? הסתבכת עם מישהו? אתה חייב כסף? אתה חולה?״ אני ממשיכה בניסיונות להבין מה קרה, ״סתמי רגע״ הוא נוהם עלי ואני משתנקת. ״זוכרת אז כשהתחלנו לדבר, סיפרתי לך על הקשר הראשון שלי?״ ״עם הונילית האובדנית?״ אני מוודא שאנחנו מדברים על אותה אחת. ״כן... זאת״ הוא מוציא סיגריה מדליק ומושיט לי ואני שואפת עמוק בזמן שהוא מדליק אחת לעצמו. ״נו...״ אני אומרת בחוסר סבלנות, ״אם תמשיכי עם החוסר סבלנות אני הולך״ הוא מאיים ואני מעקמת פרצוף.
״נו דביר! אתה מלחיץ אותי!!! מה קרה עם המשוגעת?״ אני שואלת שוב. ״היא לא משוגעת והיא חזרה״ הוא עונה, ״חזרה מאיפה?״ אני מנסה להבין והוא אומר שהוא לא יודע ומזכיר לי שנעלמה ביום אחד וניתקה קשר עם משפחה וחברים וזה שנים שאף אחד לא שמע ממנה. ״תזכיר לי מה היה איתה אז״ אני מבקשת ממנו והוא לוקח נשימה עמוקה ומגולל בפני את הסיפור ששמעתי כבר עשרות אם לא מאות פעמים ״משהו לא מסתדר לי חיים״ אני אומרת ומשתיקה אותו מלהמשיך לדבר. ״אתה אומר שנסחפת, הייתם ילדים וזה היה הקשר הראשון של שניכם ועוד קשר שליטה. סביר להניח שפגעתם אחד בשניה אבל אני לא מבינה מה גרם לה לעזוב הכל ולברוח ולמה החזרה שלה מערערת אותך כל כך״ אני מסתכלת לו בעיניים והוא מתחמק ממבטי.
״יש דברים שלא סיפרתי לך ודברים שאני מאמין שיצופו עכשיו כשהיא חזרה״ הוא עונה ואני מחכה להמשך שלא מגיע ״אתה לא מתכוון לספר לי מה יצוף?״ אני שואלת ומתרגזת כשנבחנה שלא אקבל ממנו תשובה. ״אתה חצוף״ אני אומרת לו ונעמדת והוא מביט בי במבט מבולבל, ״אל תסתכל עלי ככה, אתה פורץ לי לדירה באמצע החיים עם הודעה דרמתית ולא מוכן לשתף אותי בכלום, עדיף שלא היית אומר כלום ועכשיו אני רוצה שתלך״ אני מסמנת לכיוון הדלת והוא נאנח ומושך אותי להתיישב לידו ״תקשיבי סחי״ הוא משתמש בכינוי שנתן לי וזה רק מעצבן אותי יותר. אני מביטה הצידה כאילו מחכה להמשך תשובה ״את יודעת כמה את חשובה לי והקשר איתך חשוב לי אבל אני לא יכול להמשיך לתת לך חלקי סיפורים, אנשים יתחילו לדבר ואת יודעת איך זה אצלנו. כולם מכירים את כולם וכל זבוב הופך לפיל״ אני מסתכלת עליו במבט תוהה ״זה לא מסביר למה אתה מעדיף שאשמע מאחרים״ אני עונה ומשחקת עם קצוות השיער ״יש לי את הסיבות שלי״ הוא עונה ומושך אותי לחיבוק ״תסמכי עלי״ הוא ממשיך ומנשק לי את הראש. אנחנו מקשקשים עוד קצת ואני מנסה לעודד אותו בזמן שאני חושבת על מה קרה ביניהם שגרם לה לברוח וגורם לו עכשיו לפחד כל כך מהחזרה שלה.
אנחנו נפרדים בנשיקה וחיבוק כשאני מוסרת לו את המפתח חזרה ומזכירה לו שאם הוא צריך אותי הוא יודע איפה למצוא אותי ואם הוא צריך פינה של שקט הדירה שלי תמיד פתוחה בפניו. אני נועלת אחריו ובודקת מה השעה, עוד חצי שעה מגיעים החברים ואני עם כותונת לילה ודירה הפוכה. אני מתפנה לסידור הדירה כשבראש שלי אני מגוללת שוב את הסיפור ומנסה להבין מה לעזאזל קרה שם.
