יומיים אחרי הפוסט (הזה) על היכולת שלי להרים את עצמי והתהייה להאם אני סומכת על עצמי מספיק אני מגיעה לנקודה שבה אני צריכה להרים את עצמי ומתאכזבת...
.............................................
היה סוף שבוע מלא בחוויות, חלק ראשוניות לגמרי וחלקן התפתחות של חוויות קודמות.
אחרי קשר של מספר חודשים עם הזוג המושי הזה (והזה והזה) ואחרי תקופה ארוכה של ריחוק מצידי הזמנתי אותם לצאת למסיבה (בקטע חברי וזה) והם הסכימו. ערב או יום או כמה שעות לפני המסיבה הם הציעו לי להגיע למסיבה בתור הצעצוע שלהם ובהתרגשות עצומה קפצתי על ההצעה 🤗
.............................................
לילה קודם לכן...
אני במסיבה כבר מעט מעושנת ומעט שתויה, רוקדת ומנסה להנות מהאוירה והמוזיקה. אני עם ארבעה חברים שהגיעו בזוגות (התאומה הלא זהה שלי עם בן זוגה וילדת פרחים צבעונית עם המובילה שלה)
צ׳ייסר ועוד צ׳ייסר ומשהו באוירה לא זורם לי כמו שהייתי רוצה. רגעים ארוכים שאני מרגישה גלגל חמישי, למרות שאני עם כולם ולמרות שאין כמעט רגעים שבהם אני לבד עדיין משהו מרגיש לי כל כך בודד.
ברגעים האלה אני יודעת שזאת תחושה אישית שלי ואין קשר לאנשים סביבי בעיקר כשהם לא נתנו לי הרגשה של מישהו לא רצוי. יש רגעים כאלה שגם אם יעטפו אותי מכל הכיוונים עדיין ארגיש כאילו אני לבד בעולם... אלה היו רגעים בודדים שהצלחתי להתגבר עליהם ובאמת להשתחרר ולהנות מהרגע.
כשהצלחתי להשתחרר גם התחלתי להיפתח והתחיל סשן ספנקים שהתחילו ילדת הפרחים והמובילה שלה. יש לי סף כאב סבבה נראה לי (אני לא יודעת להשוות לאחרים) ועל כן ספנקים רוב הזמן פשוט עושים לי נעימי שבא לי לישון כמו תינוק (מי רוצה להרדים אותי ככה? 🤩).
לאחר כמה דקות או עשרות דקות או שעות או ימים ומספר החלפות שלהן (פעם ילדת הפרחים שמספינקה לי ופעם המובילה) רציתי לוודא שאני לא מתישה מדי וכמו האדם האחראי שאני שאלתי האם הן בסדר. באותו הרגע זאת הייתה השאלה הכי מצחיקה שיכולתי לשאול, הרי התרגלנו לשמוע על דאגה כזאת מהשולט.ת/דומ.ית (וכן הלאה) התפוצצנו מצחוק והמשכנו בשלנו.
אבל ההפתעה של שלושתינו גרמה לי להבין משהו...
הבנה מס׳ 1: יש לי כבוד לחוקים אבל יש גם מספר דברים שאני לא מסכימה איתם. יצא לי להיתקל במספר פוסטים ומספר שיחות בנושא אחריות בסשן (זוגיות או מערכת יחסים של שליטה נשאיר רגע בצד). חשבתי המון על מי מוטלת האחריות בסיטואציות כאלה ואני לא באמת מצליחה לגבש דעה. יכול להיות שאין לי בכלל דעה מגובשת בנושא ומי בכלל אמר שאני צריכה רק דעה אחת לגבי נושא מסוים?
בכל אופן *ההבנה שלי קשורה רק אלי, לדרך בה אני פועלת ועל סמך הדברים שאני עברתי ומאמינה שלכל אחד יש דעה שונה.*
כמו שכתב מישהו חכם או לא (הרי כולנו יכולים לערוך בויקיפדיה) יש לנו אחריות כלפי הסובבים אותנו. בסופו של יום אם בחרתי להכנס לסיטואציה מסוימת יש לי אחריות. האחריות שלי כמו שהיא עלי היא גם על האחר ובסשן גם לצד הנשלט יש אחריות לא פחות חשובה מזה של הצד השולט.
אולי בכתב התרגלנו שהצד השולט צריך לוודא כל הזמן ולדאוג שהנשלט שלו בסדר אבל יש לי הרגשה שיש קצת התנערות מאחריות כשזה מגיע לדאגה לשולט.
בעיני בדסמ הוא לא רק פיזי וזה נכון לגבי דומים וסאבים כאחד, כמו שאני עוברת וחווה כל מיני רגשות בזמן סשן כך גם הדום או הדומית חווים שלל רגשות, לפעמים חיוביים ולפעמים פחות.
לי בתור מי שהייתה בסשנים בתור סאבית (בקרוב יהיו גם בתור דומית 😈) חשוב לי לוודא שהדום שאיתי מרגיש בנוח ונהנה ושגם אם יש רגע שהרגש שעולה הוא לא הכי חיובי אני כאן לא רק כדי לקבל ספנקים/הצלפות או למצוץ, אני כאן גם כדי להקשיב וגם כדי לשים לב באמת למה שהדום/דומית/שולט/שולטת/אדון וגבירה מרגישים (אלוהים?! למה כל כך הרבה שמות 😪) ולכן באותו רגע שאני נהנתי היה מבחינתי הכי טבעי לוודא שהן מרגישות טוב ונהנות גם.
אחרי שבדקתי לשלומן וצחקנו הרגשתי נוכחות חזקה ומוכרת בזמן שידיים עדינות ורכות הצטרפו לתזמורת הספנקים על ישבני. לימיני עמד בן זוגה של התאומה וציין בפני כי הידיים שאני מרגישה הן שלה (מה שהיה ברור לי מהרגע שהן נחתו על ישבני) משמאלי עמדו ילדת הפרחים והמובילה ולרגע אחד ארוך במיוחד העולם עצר מלכת ותחושת הריחוף מילאה את כולי. מהר מאוד הוא הצטרף לנגן על ישבני עם ידיו ועם ספנקר (או סוג של, אנלאיודע).
אני אוהבת את הריחוף שאני נמצאת בו בסיטואציות פומביות ועם זאת הרגשתי שזה לא הרגע הנכון שלי להתחיל לרחף, הערב התחיל להתקרב לסופו והייתי צריכה לסגור לעצמי את דלת הכניסה למה שנהוג לקרוא ״ספייס״, אז אחרי מספר כלשהו (עזבו אותי מזמנים ומספרים 😅) של ספנקים והצלפות נגמר לו המיני סשן החמוד שעברתי ואולי העברתי את כולנו שם (בחיי שזה מרגיש לפעמים כאילו הכרחתי את כולם להתרכז רגע בי 😬).
את המשך הערב הזה אכתוב כבר מתישהו... או שלא. עוד נראה
ועל עלילות המסיבה שבה הייתי צעצוע של הזוגי המושלמי תקראו מאוחר יותר... או מחר, עוד נראה.
היו טובים 💜🤍
