אני פוקחת את העיניים וזה כאילו עד עכשיו הכל דמם, המוזיקה חוזרת לפעום לי באוזניים ומאות עיניים ננעצות בי זה מצחיק לומר שעד לפני רגע הרגשתי שאני פה לגמרי לבד.
אני מסתובבת אליך בחצי חיוך ואתה מרים גבה ״קרה משהו?״ אני מסתובבת מהר בחזרה ׳מבט קדימה׳ ובאחת אתה מושך את שערי הקצר.
אני מנסה להסתובב אך אתה פשוט שואל בלחישה ״קרה משהו או שאת מפריעה לי סתם?״ ומטיח אותי באחת על המזרון. אני מרגישה את הפחד עולה ומחכה כבר למכה שתבוא אבל לך יש חוקים אחרים.
״חשבתי ששמעתי את״ אני מנסה להשלים ושוב הראש שלי נמשך לאחור ״אם תמשיכי כך הסשן נגמר״, אני רוקעת ברגלי ומתרוממת.
אתה לוקח צעד אחורה ואני רואה בזה אישור ״אתה לא עושה לי טובה, או שתרביץ ותסתום או שאמצא מישהו אחר שיעשה את זה״ אני צועקת מנסה להתגבר על המוזיקה ושולחת אליך מבט קודר ואתה לא מניד עפעף.
אני עומדת ככה מולך עוד כמה שניות מסתובבת ומתקופפת כשהתחת אליך.
הצלפה, אני שומעת את האויר נחצה לשניים ואז מרגישה את הכאב החד חודר אל נשמתי, אני עוצמת עיניים והמוזיקה פוסקת באחת…
עכשיו הכל שוב שקט ואני לבד.