״את מלאת תוכן״
איזו מחמאה מרגשת
סוף השבוע האחרון היה זמן איכות עם חברים, בשישי אחהצ אירחנו את השכנים מהמושב ומיד כשהם הלכו יצאנו למפגש חברים בחריש. שבת התחילה שמשית וקרירה ולארוחת בוקר התפנקנו בלחם מחמצת (הנהדר!) שהכנתי, מהלך היום היה עצל במיוחד ורק לקראת הערב התאפסתי על עצמי והתחלתי לסדר מעט לכבוד החברים שהגיעו במוצ״ש.
וכך מצאתי את עצמי כל סוף השבוע מוקפת באהבה וכיף, כל מפגש מתחיל ונגמר בחיבוקים מלטפים ואי אפשר שלא להרגיש את האהבה בנינו.
גם זוגית הסופ״ש הזה היה ממש ״במקום״ בילינו אחד עם השניה ועם חברים וגם כל אחד לחוד, הרבה זמן שלא היה לנו סופ״ש כזה מלא בטוב.
היום בבוקר התעוררתי הפוכה מחוסר שעות שינה אבל מלאת מצב רוח ובראש שלי המשיכה להדהד המחמאה של הפרח המקסים שהכרתי אתמול.
אני תמיד נהנית להכיר אנשים חדשים, על אחת כמה וכמה כאלה שאני יכולה ״לבטוח״ בהם כי הגיעו דרך חברים או יש היכרות מוקדמת גם אם ראשונית.
הפרח הוזמנה על ידי חברה שאני, אפשר לומר סומכת עליה וזה חלילה לא נאמר ממקום מתנשא או יהיר, פשוט קל לי יותר להכיר באופן הזה.
מאז שקוקי נפטרה קשה לי אפילו יותר להכניס חברים חדשים לחבורה שלנו, קשה לי הרבה יותר להכיר חברים חדשים בעצמי ואני מאוד נרתעת מאנשים שאני מכירה דרך הקהילה כי הניסיון שלי, הניסיון שלי בהיכרויות האלה הוא מורכב.
לונג סטורי שורט….
היה לי מאוד נעים בסביבתה של הפרח, היא חייכה המון והעיניים שלה זרחו (ולא מסמים) במהלך הערב כמו בכל ערב כזה התנהלו כל מיני דיונים וויכוחים וכמובן שזקנים שכמונו לא פסחנו על כמה משחקי קלפים.
ישבתי מולה וכך יצא שדיברנו לא מעט או לפחות הקשבנו אחת לשניה וניסינו לשמור על איזשהו ריכוז מינימלי בכל שיחה.
דיברנו על חברים ואימהות ועל ילדים, דיברנו על קשיים ועל שמחות, צחקנו התחבקנו וצעקנו לא מעט, אפילו ניסינו לסשן ולהסתשן בין לבין וכל הערב הרגשתי מרוממת, הרגשתי שקולי נשמע ודעתי חשובה והרגשתי טוב.
הרבה זמן לא הרגשתי טוב.
שניה לפני שנגמר הערב ובסבב פרידות נוסף הפרח אמרה לי שאני מלאת תוכן ושהיא שמחה להכיר אותי ואני… בכנות, אני התרגשתי.
יש משהו במחמאות (נדמה לי שכתבתי על זה פעם) שלפעמים מביך, אפילו מרתיע. מרבית המחמאות נשמעות כמו קלישאה ששמענו באיזה סרט או שיר, מעטות המחמאות שמסובבות את הבטן, שמחבקות את הלב.
המחמאה שלה לגמרי חיבקה לי את הלב וזה כבר הרבה זמן שלא נתנו לי מחמאה כזאת מרגשת, כזאת עמוקה.
לרגע אחרי המון זמן שלא, הרגשתי שרואים אותי.
כל החיים אני עסוקה בלהוכיח לכולם שיש בי יותר, שיש בי עומק, אולי כי המעטפת לא מושלמת, אולי כי הבחוץ לא נראה לכולם הכי יפה בעולם.
אז אני נלחמת כל חיי להראות שאני יפה, שם בפנים, שיש לי מחשבות יפות ושיש לי ידע רחב ושיש לי דעה… נשכנית לפעמים אבל יש אותה.
לא מעט שנים הדעתניות שלי הרחיקה ממני אנשים, הייתי תוקפנית, השתמשתי בגוף שלי להשיג דברים. קצת יחס, אהבה, תשומת לב, חברה, חום, כל אלה משכו אליהם כמובן אנשים מבולבלים חלקם אפילו מפוקפקים אבל הם לא היו העיקר אלא התחושה שהם מביאים איתם, התחושות שאני מפיקה בהם.
בכמה שנים האחרונות וככל שאני מתבגרת אני מנסה לעשות את הדברים בצורה הנכונה לי ואחת והעיקרית בהן היתה לשים אותי במרכז, לא בכעס ותוקפנות ובטח לא במיניות. אני מנסה יותר ויותר לשים את הראש שלי במרכז, את המחשבות והמוח והידע, את אשת השיחה שאני יכולה להיות, לפעמים אני מרגישה שאני מצליחה ולפעמים נראה לי שאף אחד לא רואה.
הפרח הקסום מליל שישי חיבקה לי את הלב והמחמאה שלה תלך איתי עוד הרבה.
תודה