בחיי היום-יום הוניליים שלנו כמעט ולא נוכחת, לפחות לא באופן והתדירות שאני זקוקה לה.
כשהכרנו הכל היה במידה ולעיתים אף הייתי מוצפת מהאינטנסיביות שבזה. איך לומר, עם הזמן התבגרנו, חווינו, נפגענו ובעיקר התפנינו לחיים הבוגרים, פיתוח קריירה, זמן איכות עם המשפחה וטיפוח הקשרים החבריים שלנו.
אפשר לומר שהיום אנחנו מנהלים מערכת יחסים שהיא יותר ונילית מבדסמית והשליטה תופסת מקום של משחק, של פנאי.
בנינו, זה לא שאני נשלטת שיא בעיקר מרדנית שצריכה חינוך, בעיקר זונה שצריכה תשומת לב, ואתה זה לא שאתה שולט אלוהי, זאת אומרת אתה אלוהי בכל מובן שהוא אבל אתה סאדיסט אלוהי שצריך מקום וזמן לסיפוק היצר החייתי שלך.
כמו שכתבתי, אני מרדנית ולכן יציאה וכניסה לסשן הן עבודה בפני עצמה עבורי, כשזה לא מגיע ממקום של חינוך ושליטה אני… אני אוהבת להתגרות, לבדוק גבולות ולפעמים, ממש מדי פעם אני נוטה להתנגד.
כבר כמה חודשים שאני מחפשת דרך לספק לשנינו את הפורקן, מי כמוני יודעת שגם אתה עובד על זה שעות נוספות.
שיחות במשך שעות, משימות שאני סוחטת ומכות שמרוויחה ממך. כל פעם כזאת שאנחנו בוחרים להתמקד בנו, בקשר הזוגי שלנו ובקשר השליטה שלנו אני פורחת מחדש.
בכל פעם שאתה מסתכל עלי במבט הזה, שבוחן, שלומד, שחודר לי עמוק אל תוך נימי הנשמה אני נמסה. ליטרלי.
בכל פעם שאתה מוריד אותי לרגליך אני מתמוגגת. מתמוגגת מהכוח והעוצמה שלך, מתמוגגת מהבטחון של להיות כרוכה סביב רגליך, מתמוגגת מהליטוף העדין של הראש, מתמוגגת ממך.
כל פעם כזאת שאנחנו בוחרים בנו אני מתחזקת, הבטחון שלי מתחזק, האהבה שלי אליך עולה עוד שלב.
ועכשיו, עכשיו אני צריכה אותך בשליטה, שתוביל אותי למקום הזה שאתה כל כך רוצה שאהיה, שתקלר אותי, אבל באמת, בתור הבוטם שלך, בתור הנשלטת שלך, בתור המזוכיסטית צמאת הכאב שאני.
ואולי עד שנעמוד תחת חופה כבר אהיה מספיק טובה לספק כל יצר ואתה, אתה תדע בדיוק על איזה נקודה ללחוץ כדי שאני אשתפך בפניך.