מכתבים לפפון

תשקי אותי ,

 תשקי אותי בנקטר האפרודיטה

שאת מייצרת בשעריך, 

שער הבריאה האלוהית,

ממעיין החיים, שלך.

נירי! ניר,

עם שפתייך הבשרניות

בחלקת לשוני הצמאה אלייך.

תלמי! תלמים,

בתנועות עמוקות קבועות מדויקות מתגברות.

חרשי! חריש,

עם זקיפתך הקשוחה המבצבצת בגאון

העומדת להתפקע מעונג

בשדות פניי הצמאות.

הזיזי את גופך המכוון,

עם קצב נשימה הולך ומתגבר.

ראשי עולה ויורד כמתפלל 

ואת כאורקל שלי,

מתפללת במערה,

מייללת זימה,

מתנבאת לאלים ממקדשך הפעור

ואני מחכה לנבואה.

תני מטר קדוש לארצי הצמאה בעיתך,  

יורה, שמרווה ארץ משקה עד תהום ,

ואאסוף את דגני ותירושי

מהצוף המתקתק.

תשקי אותי,

את גמירתך ,

כי שלי ובשבילי היא.

כורד שאך הנץ ,

נפתחים עלי הכותרת נוצצים רטובים

בורוד בוהק ,

נושמים מתכווצים 

כיווצי אושר

שפתיים נפתחות לרווחה 

להזרים את הנבואה הקדושה,

תשקי אותי.