יש כאלה שנזהרים במילה אהבה,
שומרים אותה לאידיאות נשגבות ,
לפנטזיות של דיסני או אהבה נצחית של מוות כמו של רומיאו ויוליה,
אצלם הרי אי אפשר לדעת, מתו צעירים ואוהבים לנצח.
אהבה עד הירח או סוף העולם וחזרה, ופחות מיזה, אבוי למשתמשים במילה אהבה.
ואני, לומד אהבה אני,
קורא חוקר שומע, מנסה להפנים , לומד אהבה עצמית , הרי החיים כולם הם מראה שלנו,
ואנחנו, מה אנחנו אם לא חלקיק אלוהי מלא אור ואהבה, ככה שמעתי,
מסתבר שגם אני חלקיק אלוהי.
יש גם תשוקה ויש גם תאוות, ויודע שהדבר שהכי חשוב להיות עם אישה זה לאהוב אותה,
לא בתאווה,
כי בתאווה זה לא משנה אם זאת את או מישהי אחרת, התאווה לוקחת למקום של החפצה,
בתאווה נשארים שני זרים, ככה זה עם תאווה לאוכל ולכסף, במקום להתאחד אתה נשאר שבור תמיד נשאר ריק.
ואני מבקש, חיבור.
היינו בתאוות אינסוף נשארנו ריקים יותר ממה שנכנסנו,
מבקש גוף לגוף , להתאחד, אין שולט ונשלטת יש רצון לענג להתענג ולהגיע יחד לשיאים שלנו.
אולי הטנטרה מדברת על זה צריך לנסות.
ואהבת לרעך כמוך, כמה משלים ותובנות יש על המשפט הזה ,
תיתן כמו שהיית נותן לך לעצמך לא פחות. כמוך.
מבט בעיניים קודם כל, זה כל כך קשה להסתכל לפעמים בעיניים,
ואני רוצה להסתכל עלייך, לשתות אותך עם העיניים ללמוד אותך ,
לוורבל אותך במילים עוטפות.
ואני לא מפחד להשתמש במילה אהבה, מי שקמצן באהבה, קמצן לעצמו.
אני אוהב את הקימורים שלך,
אני אוהב את החצי חיוך מתוק שלך,
אוהב את העיניים הסקרניות החכמות
אוהב את הגוף הצח כאילו רחצו אותו בחלב,
אוהב את הצוף שלך , איך את מרטיבה ! זה צוף צוף דביק , נקטר נפלא תוצר של תשוקה
אוהב כפיות איתך נשיקות בכתפיים שאת מגרגרת כמו חתול
אוהב שאת מסתכלת עליי בלי מילים,
אוהב שבחרת אותי מכולם
אוהב לרדת לך כל כך לדעת שאני מיוחד עבורך,
אוהב שאת מרטיבה עליי
אוהב שאת אוהבת את עצמך יותר שאת איתי כי את יודעת ומרגישה שאת נפלאה, לא מבחוץ, מבפנים.
ואני אוהב את עצמי שאני איתך , כי יוצא ממני דברים טובים בזכותך.
פנטזיות או מציאות? תאווה או אהבה?
בוחר במציאות בוחר באהבה.
לו יהי.
